פרסומים

חקרנו כ- 100 חולי מלנומה שטופלו עם אימונותרפיה, ומצאנו שגידולי מלנומה שמייצרים את החלבון MYC (חלבון מרכזי בהתפתחות גידולים) באופן מופרז הופכים עמידים יותר להשפעות של מערכת החיסון, ובפרט לחלבון בשם אינטרפרון. האינטרפרון מסייע לתאי מערכת החיסון לזהות ולהשמיד את תאי המלנומה. פענחנו את המנגנון המולקולרי במלואו, ואנו מראים כיצד MYC מדכא רכיבים בתא המלנומה, שקריטיים לפעולה של האינטרפרון. עיכוב

בעבודה זו פיתחנו כלי מעבדתי חדש שנקרא ICCM (Immune Co-Culture Cell Microarray), שמטרתו לאפשר מחקרי עומק בתחום יחסי הגומלין בין תאי מערכת החיסון ותאי המלנומה. הכלי מבוסס על ערבוב בתרבית רקמה תאי T ותאי מלנומה מאותו חולה. התרבית מקובעת בנקודות זמן שונות, ובסופו של דבר כל המקבעים מנקודות הזמן השונות מאורגנות אחת ליד השניה בקוביית שעווה. הדבר מאפשר ביצוע ניסויים

החלבון  מעודד את פעילותם של תאי T חיסוניים במאבק נגד תאים סרטניים. במחקר זה מצאנו שייצור נמוך של OX40L בדגימות מלנומה מחולים שונים מנבאת מהלך מחלה סוער יותר ושרידות נמוכה יותר בכל שלבי המחלה, אך בעיקר בשלבים המתקדמים. כמו כן, חולים אלו הגיבו פחות טוב לאימונותרפיה וסבלו משיעור הישרדות נמוך יותר. תוצאות אלו אף מרמזות כי מדידת רמות OX40L עשויה

במחקר מפתח זה גילינו שככל שתאי המלנומה פועלים יותר על בסיס מטבוליזם אירובי, כך עולים הסיכויים לתגובה לטיפולי אימונותרפיה. פעילות אנאירובית של תאי המלנומה קשורה בכשלון אימונותרפיה. אנו מראים באמצעות מגוון גדול של שיטות כיצד המטבוליזם האירובי מגביר את הרגישות של תאי המלנומה למערכת החיסון. מחקר זה פרץ את הדרך להתערבויות טיפוליות שמגבירות את המטבוליזם האירובי לצורך הגדלת היעילות של

חלק מהיכולת של תאי ה- T לזהות ולהשמיד תאי מלנומה מבוסס על יכולתם "להידבק" אליהם. "הדבקות" זו מאפשרת לתאי ה- T לסרוק את התא שמולם, ואם מדובר בתא מלנומה – להשמידו באמצעות הזרקה של חומרי הרס. במחקר זה מצאנו שההפחתה בייצור החלבון הקריטי ADAR1 גורמת לתאי המלנומה להיות "חלקים" באופן שמקשה על תאי ה- T להצמד אליהם ולהוציא לפועל את

חלק מהיכולת של תאי ה- T לזהות ולהשמיד תאי מלנומה מבוסס על יכולתם "להידבק" אליהם. "הדבקות" זו מאפשרת לתאי ה- T לסרוק את התא שמולם, ואם מדובר בתא מלנומה – להשמידו באמצעות הזרקה של חומרי הרס. במחקר זה מצאנו שההפחתה בייצור החלבון הקריטי ADAR1 גורמת לתאי המלנומה להיות "חלקים" באופן שמקשה על תאי ה- T להצמד אליהם ולהוציא לפועל את

במחקר זה זיהינו אירוע יסודי שמתרחש במעבר מלנומה ראשונית (הנגע העורי) למלנומה גרורתית, המאפשר לה "להעלם מהרדאר" של מערכת החיסון: הפחתה בייצור של החלבון הקריטי ADAR1. כשזה קורה, חלה ירידה משמעתית בייצור של חלבונים רבים שמזוהים על ידי הגלאים של מערכת החיסון, ובהתאם היא לא יכולה לעקוב אחר מוקדי המלנומה. בעבודה זו פענחנו את המנגנון המולקולרי של תופעה זו. אם

כדי שתאי ה- T יאתרו את מוקדי המלנומה, עליהם לייצר "גלאים" שיגלו את החלבונים שמייצרים תאי המלנומה, וכך יוכלו "לעקוב" אחריהם. במחקר זה ביצענו איפיון של החלבונים שתאי המלנומה מייצרים, ושניתנים לגילוי ע"י הגלאים של תאי ה- T. הממצא המעניין ביותר היה שהחלבון שמיוצר בכמות הגדולה ביותר ע"י מלנומה דווקא אינו מאותר ע"י הגלאים של תאי ה- T. כאשר הגלאי

בגידולי מלנומה רבים מופיע שינוי גנטי (מוטציה) בחלבון שנקרא BRAF, שכנגדו יש טיפול ביולוגי. אנו מצאנו מתאם גבוה בין מוטציה ב- BRAF ובין ייצור החלבון CEACAM1. כאשר חושפים תאי מלנומה לטיפול הביולוגי, ייצור ה- CEACAM1 יורד, וכך גם יכולת התאים להתרבות ולהתגונן בפני מערכת החיסון. פענחנו את האופן בו מסלול ה- BRAF שולט על הייצור של CEACAM1 (באמצעות חלבון ההפעלה

בגידולי מלנומה רבים מופיע שינוי גנטי (מוטציה) בחלבון שנקרא BRAF, שכנגדו יש טיפול ביולוגי. אנו מצאנו מתאם גבוה בין מוטציה ב- BRAF ובין ייצור החלבון CEACAM1. כאשר חושפים תאי מלנומה לטיפול הביולוגי, ייצור ה- CEACAM1 יורד, וכך גם יכולת התאים להתרבות ולהתגונן בפני מערכת החיסון. פענחנו את האופן בו מסלול ה- BRAF שולט על הייצור של CEACAM1 (באמצעות חלבון ההפעלה

במחקר זה מצאנו כי ייצור החלבון CEACAM1 עולה ככל שהמלנומה מתקדמת יותר, מנקודת חן שפירה ועד מלנומה גרורתית. אנו מוכיחים שחלבון זה לא רק מקנה למלנומה עמידות בפני מערכת החיסון, אלא גם מעודד את קצב התרבות תאי המלנומה. המאמר מתאר את המנגנון המולקולרי שבאמצעותו CEACAM1 מגביר את קצב חלוקת תאי המלנומה. ישנן וריאציות מולדות של CEACAM1 שעשויות לגרום לו להיות

במחקר זה מצאנו כי ייצור החלבון CEACAM1 עולה ככל שהמלנומה מתקדמת יותר, מנקודת חן שפירה ועד מלנומה גרורתית. אנו מוכיחים שחלבון זה לא רק מקנה למלנומה עמידות בפני מערכת החיסון, אלא גם מעודד את קצב התרבות תאי המלנומה. המאמר מתאר את המנגנון המולקולרי שבאמצעותו CEACAM1 מגביר את קצב חלוקת תאי המלנומה. ישנן וריאציות מולדות של CEACAM1 שעשויות לגרום לו להיות

במחקר זה הראנו שהחלבון CEACAM1 מופיע בכמות גבוהה אצל חולי מלנומה עם גידולים פעילים, בהשוואה לחולים שהחלימו ולתורמים בריאים. רמות גבוהות של החלבון בדם של חולי מלנומה עלולות להעיד על סיכוי נמוך להחלמה ולשרידות מופחתת. הדבר עולה בקנה אחד עם תפקידו של החלבון בבלימת מערכת החיסון מקיפה יעילה של המלנומה. תוצאות אלו אף מרמזות כי מדידת רמות CEACAM1  יכולה לשמש

מצאנו כי תאי המלנומה מגבירים את הייצור של החלבון CEACAM1 בתגובה לנוכחות של תאי מערכת החיסון, וכך הופכים לעמידים יותר. החלבון CEACAM1 מסייע לתאי המלנומה לחמוק ממערכת החיסון, ולכן הדבר מצביע על כך שתאי המלנומה יכולים "להתאים את עצמם" לתקיפות החיסוניות ולהגביר את עמידותם. תצפית זו תומכת בכך שהחלבון CEACAM1 עשוי לשמש כמטרה טיפולית חדשה לחיזוק המערכת החיסונית במאבק נגד

מערכת החיסון של הגוף מגיבה כנגד גידולים דרך תפקוד משולב של מרכיבים שונים, כאשר תאים מסוג T שנמצאים בתוך הגידול הם אלו שבסופו של דבר מבצעים את פעילות התקיפה וההשמדה של תאי הסרטן. מצאנו כי חלבון בשם CEACAM1 המצוי גם על תאי ה- T וגם על תאי המלנומה, מפריע ליכולתם של תאי ה- T לתקוף את תאי המלנומה ביעילות. חלבון

בעבודה זו השווינו בין מספר שיטות הכנה של הגוף לפני טיפול עם עירוי תאי. מצאנו כי מינון ביניים של כימותרפיה (60 מ"ג/ק"ג ציקלופוספמיד עם פלודרבין) הוא יעיל כמו מינון גבוה יותר, אך עם הרבה פחות תופעות לוואי וקיצור זמן האשפוז. בנוסף, זיהינו מדדים פשוטים של מערכת החיסון בדם שיכולים לסייע לנבא אילו מטופלים צפויים להגיב היטב לטיפול ולהאריך חיים. ממצאים

בעבודה זו מצאנו פרופיל ייחודי של שני סמנים מולקולריים בעירוי תאי TIL, המאפשר לחזות אילו חולי מלנומה יגיבו בהצלחה לטיפול חדשני זה. רמות נמוכות של שני סמנים ספציפיים (miR-34a ו- miR-22) קשורות לסיכויי הצלחה גבוהים יותר לטיפול, ליכולת משופרת של תאי ה-T להשמיד את תאי המלנומה, ולהישרדות ארוכת טווח של המטופלים. ממצאים אלה מאפשרים לסייע בהתאמה אישית מדויקת יותר של

מחקר מקיף בקרב חולי מלנומה גרורתית שופך אור על השאלה החשובה מתי בטוח להפסיק טיפול אימונותרפי לאחר תגובה מוצלחת, מבלי לגרום להחמרה במחלה. התברר שחולים שהשיגו נסיגת מחלה מלאה בתגובה לטיפול היו בסיכון נמוך משמעותית להישנות המחלה לאחר הפסקת הטיפול, בהשוואה למי שהשיגו תגובה חלקית או מחלה יציבה בלבד. עוד נמצא שהסיכון להישנות היה גבוה יותר בקרב מטופלים שנזקקו לטיפול

בעבודה זו הראינו כי טיפול משולב באימונותרפיה (איפילימומאב וניבולומאב) מספק תגובה טובה ומתמשכת בקרב חולי מלנומה גרורתית במסגרת טיפולי הסל, בדומה לממצאים במחקרים קליניים מבוקרים. נמצא כי טיפול זה מביא לשיעורי תגובה גבוהים במיוחד (מעל 60%) כאשר ניתן כקו טיפול ראשון, לצד שיפור משמעותי בהישרדות לטווח הארוך. תופעות הלוואי אמנם שכיחות ודורשות מעקב צמוד, אך רובן נשלטות היטב בטיפול רפואי

בעבודה זו מצאנו כי טיפולי אימונותרפיה עלולים להיות קשורים לאירועים וסקולריים חריפים כגון שבץ או התקפי לב, במיוחד במהלך ששת החודשים הראשונים לטיפול. מטופלים עם גורמי סיכון קיימים, כמו יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם או סוכרת, עלולים להיות חשופים יותר לסיבוכים אלה. עם זאת, שיעור האירועים הווסקולריים היה דומה בקרב מטופלים שקיבלו טיפול כימותרפי בלבד, מה שמצביע על

בעבודה זו התמקדנו בחולי מלנומה גרורתית שטופלו באימונותרפיה ופיתחו תופעת לוואי נדירה – דלקת ריאות כתוצאה מתגובה חיסונית (פנוימוניטיס). גילינו שתופעה זו עלולה לחזור לאחר טיפול מוצלח בסטרואידים, גם ללא חידוש האימונותרפיה. מנתוני המחקר עולה כי מטופלים שפיתחו דלקת בשלב מוקדם יותר בטיפול וטופלו במהלך סטרואידים קצר יחסית היו בסיכון מוגבר לאירוע חוזר. החדשות המעודדות: גם בפעמים החוזרות ניתן לטפל

בעבודה זו הראינו כי מטופלים בגיל 80 ומעלה עם מלנומה גרורתית מגיבים בצורה טובה במיוחד לטיפול אימונותרפי יותר מהקבוצה הצעירה יותר (65–79). נסיגת המחלה מתרחשת מהר יותר והסיכוי להשיג הפוגה מלאה גבוה יותר. מצד שני, הסבילות הכללית של הטיפול נותרה טובה ואינה גבוהה יותר בהשוואה למטופלים צעירים יותר. הממצאים מעידים כי גם עבור מטופלים מבוגרים מאוד, שיקול קליני של מתן

בעבודה זו חשפנו לראשונה תופעת לוואי ייחודית בטיפולים אימונותרפיים של דלדול הלבלב (Pancreatic atrophy). דלדול זה עלול להוביל לכשל בתפקוד הלבלב ולשלשול כרוני שלא מגיב לסטרואידים. החדשות הטובות הן שאפשר לאבחן זאת באמצעות הדמיה ובדיקות אנזימי עיכול, ולטפל באמצעות מתן תוספי אנזימי לבלב. מדובר בתופעה שחשוב להכיר, מאחר שהיא עלולה לדמות "קוליטיס" ונדרשת גישה טיפולית שונה. עבור מטופלים, זיהוי מוקדם

בעבודה זו הצגנו כמעט לראשונה שאימונותרפיה יכולה לגרום לתסמינים ראומטיים משמעותיים כגון דלקת מפרקים. מבין כ‑ 400 חולים שנבדקו, 14 הציגו תופעות ראומטיות, בעיקר דלקת מפרקים דלקתית המתעוררת לרוב בשלב מאוחר יחסית של הטיפול. על פי הממצאים, הטיפול בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות הועיל פחות, בעוד שטיפול בסטרואידים במינון גבוה והוספת מטוטרקסאט שיפרו את מצבם של רוב המטופלים. חשוב לזהות

מחקר חדשני זה מצביע על כך שהשתלת צואה מתורמים שהחלימו ממלנומה גרורתית בעקבות טיפול אימונותרפי, בשילוב עם מתן חוזר של טיפול אימונותרפי, עשויה לסייע לחולי מלנומה גרורתית שמיצו את כל אפשרויות הטיפול. בקרב עשרה חולי מלנומה כאלו שהשתתפו במחקר, נצפו שלושה שהראו נסיגת מחלה משמעותית, כולל חולה אחד שהגיע להפוגה מלאה. דגימות מרקמת הגידולים הדגימה עלייה מרשימה בפעילות מערכת החיסון,

בעבודה זו אנו מתארים טיפול חדשני במלנומה גרורתית המבוסס על תאי T המופקים ישירות מרקמת הגידול (Tumor infiltrating lymphocytes – TIL). תאי ה- TIL מבודדים ומשופעלים במעבדה ואז מוחזרים לגוף, בשילוב עם טיפול בחומר מעודד גדילה של תאים חיסוניים  הנקרא אינטרלאוקין-2. התוצאות מצביעות על אחוזי תגובה מרשימים, כולל חולים שהשיגו נסיגת מחלה מלאה (רמיסיה מלאה) הנשמרת לאורך זמן. גישה זו

מחקר זה אנו מציגים גישה חדשנית לטיפול במלנומה באמצעות תאי NK (תאי הרג טבעיים) המופקים מתורמים בריאים ומעובדים מחוץ לגוף. הראינו כיצד אפשר להעצים משמעותית את פעילות התאים נגד גידולי מלנומה, בין היתר על ידי בחירת תורמים מתאימים, שיטות גידול שונות והתאמה ביולוגית על בסיס ביטוי קולטני הרג. הניסוי נערך בשלב מעבדתי-פרה-קליני, אך התוצאות מבטיחות ומדגימות פוטנציאל לטיפול יעיל וייחודי.

בעבודה זו הצגנו גישה אימונותרפית פורצת דרך למלחמה במלנומה, המבוססת על חסימת החלבון CEACAM1 , שמסייע לגידולים לחמוק ממערכת החיסון. בעזרת נוגדן חדשני שפיתחנו, הצלחנו להעצים את פעילות תאי ה- T ובכך לשפר באופן משמעותי את יכולת הגוף להשמיד תאי מלנומה. תוצאות המחקר מעידות שרוב גרורות המלנומה מבטאות את החלבון, מה שהופך את הטיפול לרלוונטי למרבית המטופלים. גישה זו עשויה

בעבודה זו גילינו כי תופעות לוואי הקשורות למערכת החיסון, כגון ויטיליגו (הבהרה של איזורים מסויימים של העור) או דלקות עיניים, שהתפתחו במהלך טיפול ביולוגי בחולי מלנומה גרורתית, מנבאות תגובה טובה במיוחד לטיפול והישרדות ממושכת. אצל חולים שחוו תופעות אלו, משך הזמן עד התקדמות המחלה היה ארוך משמעותית לעומת חולים ללא תופעות אלה (פי 7). תוצאות אלו מצביעות על האפשרות שתופעות

במאמר זה תיארנו תופעה נדירה של תגובה אלרגית קשה לתרופה, שהופיעה לאחר טיפול במעכבי BRAF במטופלת עם מלנומה. התופעה היתה קשורה לנסיגה משמעותית בגידול הסרטני, ללא טיפול נוסף, שהופסק בשל התגובה האלרגית. המקרה חושף כי התגובה החיסונית החזקה שגרמה לפריחה עורית חמורה הובילה להפעלה של מערכת החיסון נגד המלנומה עצמה. תגלית זו מצביעה על פוטנציאל לא צפוי שבו תופעות לוואי

מחקר זה מספק מידע חשוב על בטיחות השימוש בשילובי תרופות ממוקדות מטרה (מעכבי  BRAF ו- MEK) לטיפול בחולי מלנומה מתקדמת, תוך זיהוי תופעות לוואי משמעותיות שונות בין השילובים הקיימים. אנו מראים שיש הבדל בין האפשרויות השונות,: שילוב התרופות Vemurafenib + Cobimetinib היה קשור יותר לבעיות עור חמורות, כולל תסמונת סטיבנס-ג'ונסון; שילוב Dabrafenib + Trametinib הוביל יותר למקרים של חום גבוה,

בעבודה זו חקרנו דגימות דם מלמעלה מ- 70 חולים במלנומה, סרטן כליות וסרטן מעי גס. לאחר ביצוע אפיון נרחב של אלפי חלקיקי רנ"א קטנים, מצאנו חתימה שמבחינה באופן מובהק את חולי המלנומה מנבדקים בריאים, כמו גם מחולי סרטן כליות וסרטן מעי גס. טכנולוגיה מסוג זה מהווה מיסודות הבדיקות המתקדמות שמופיעות כיום בשוק וקשורות לאבחון סרטן בבדיקת דם.

במחקר זה אפיינו את כמות החלבון CEACAM1  בדם של חולי מלנומה שטופלו בטיפולים אימונותרפיים שונים. מצאנו שככל שהרמה גבוהה יותר, הדבר מעיד על מחלה אגרסיבית יותר, סיכויי תגובה נמוכה יותר והישרדות נמוכה יותר. כמו כן, מצאנו שירידה בכמות החלבון בדם בתגובה לטיפול משקפת הצלחה טיפולית ותועלת ארוכת טווח. בדיקה זו עשויה להיות רלוונטית לקביעת הסיכון של חולי מלנומה, אך מצריכה

במחקר זה אפיינו את כמות החלבון CEACAM1  בדם של חולי מלנומה שטופלו בטיפולים אימונותרפיים שונים. מצאנו שככל שהרמה גבוהה יותר, הדבר מעיד על מחלה אגרסיבית יותר, סיכויי תגובה נמוכה יותר והישרדות נמוכה יותר. כמו כן, מצאנו שירידה בכמות החלבון בדם בתגובה לטיפול משקפת הצלחה טיפולית ותועלת ארוכת טווח. בדיקה זו עשויה להיות רלוונטית לקביעת הסיכון של חולי מלנומה, אך מצריכה

המאמר עוסק בפרופילים חלבוניים (פרוטאומיקה) של מלנומה גרורתית והשפעתם על המיקום האורגני של הגרורות ועמידות הטיפולים. באמצעות ניתוח נתונים מפרוסות גידולים של 185 מטופלים, מצאנו שמיקומי הגרורות (כגון ריאות, כבד או מוח) משפיעים על תגובת הגוף לטיפולים, כולל אימונותרפיה וטיפולים ביולוגיים מוכווני מטרה. בפרט, גרורות בריאות הראו פעילות חיסונית גבוהה יותר ותוצאות קליניות טובות יותר בהשוואה לאיברים אחרים.

בעבודה זו חקרנו תופעה שבה תאי המלנומה יוצרים מבנים דמויי כלי דם, המנבאת מהלך מחלה אגרסיבי. מצאנו שניקוטינמיד (צורה של ויטמין B3) מונעת היווצרות מבנים אלו ומשמידה מבנים שכבר קיימים, באמצעות השפעה על ייצור חלבוני מפתח ועל פעילויות תאיות שונות. העבודה מהווה בסיס מדעי עקרוני לשילוב חומר זה במשלבים טיפוליים שונים כחלק מפרוטוקולים מחקריים.

זוהי עבודת המשך נוספת, שנעשתה בשיתוף פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת MD Anderson בטקסס. בעבודה זו התמקדנו בתהליך יצירת הגרורות עצמן. מצאנו שהאנזים ADAR1 יכול לערוך ולשנות באופן ישיר את חלקיק הרנ"א הקטן miR-455, ובכך לשנות את תפקודו. הירידה בייצור ADAR1 שתיארנו בעבודות הקודמות, גורמת לכך שתהיה פחות עריכה של miR-455 וכפועל יוצא מזה התאים הופכים לתנועתיים יותר, ובעלי יכולת מוגברת

זוהי עבודת המשך לעבודה הקודמת, שמתמקדת בהבנת המגנונים שבזכותם מלנומה הופכת לפולשנית כבסיס ליצירת מחלה גרורתית. מצאנו שהחלבוןADAR1  מווסת את הייצור של החלבון  ITGB3, שמאפשר לתאי מלנומה להקשר לרקמות ולנוע דרכן, ופענחנו שלל מנגנונים העומדים בבסיס תופעה זו. ההשתקה של ייצור ADAR1 היא אירוע מרכזי שמאפשר לתאי המלנומה לרכוש יכולות פלישה ותנועה, שמאפיינים את ההתקדמות למחלה גרורתית.

זוהי עבודת המשך לעבודה הקודמת, שמתמקדת בהבנת המגנונים שבזכותם מלנומה הופכת לפולשנית כבסיס ליצירת מחלה גרורתית. מצאנו שהחלבוןADAR1  מווסת את הייצור של החלבון  ITGB3, שמאפשר לתאי מלנומה להקשר לרקמות ולנוע דרכן, ופענחנו שלל מנגנונים העומדים בבסיס תופעה זו. ההשתקה של ייצור ADAR1 היא אירוע מרכזי שמאפשר לתאי המלנומה לרכוש יכולות פלישה ותנועה, שמאפיינים את ההתקדמות למחלה גרורתית.

בעבודה זו חקרנו דגימות ממאות מטופלים ומצאנו שבעת המעבר של מלנומה מגידול מקומי לגרורתי, הייצור של החלבון ADAR1 פוחת משמעותית, בהלימה מלאה עם יכולת ההתרבות המוגברת שרואים במלנומה מתקדמת. הוכחנו שבאופן נורמלי, החלבון ADAR1 מרסן את ההתרבות של תאי מלנומה באמצעות שליטה עמוקה ורחבת היקף בייצור חלקיקי רנ"א קטנים בתא. בהמשך, מצאנו כיצד תאי המלנומה משתיקים את ייצור ADAR1, על

בשתי עבודות אלו הראינו ש- miR-17 מעודד חלוקה והתרבות של תאי מלנומה, כמו גם את יכולתם לנוע ובכך פוטנציאלית ליצור גרורות. מבחינה מנגנונית מולקולרית, מצאנו את המרכיבים במבנה של miR-17 שאחראים על פעילות זו, את המנגנונים התאיים אותם הוא מבקר וכיצד אלו בסופו של דבר משפיעים על התרבות תאי מלנומה ויכולתם לנוע. המחקר מדגיש האפשרות כיצד ניתן לנצל זאת לפיתוח

בשתי עבודות אלו הראינו ש- miR-17 מעודד חלוקה והתרבות של תאי מלנומה, כמו גם את יכולתם לנוע ובכך פוטנציאלית ליצור גרורות. מבחינה מנגנונית מולקולרית, מצאנו את המרכיבים במבנה של miR-17 שאחראים על פעילות זו, את המנגנונים התאיים אותם הוא מבקר וכיצד אלו בסופו של דבר משפיעים על התרבות תאי מלנומה ויכולתם לנוע. המחקר מדגיש האפשרות כיצד ניתן לנצל זאת לפיתוח

קרינת UV גורמת לשינויים כימיים אופייניים בדנ"א של התאים. בעבודה זו חקרנו את משמעות שינויים אלו בהקשר של חלקיקי רנ"א קטנים. מסתבר שהשינויים האופיינים דווקא לקרינת UV, בשונה מגורמים סביבתיים אחרים שגורמים לסרטן, מקטינים באופן משמעותי את הבקרה התאית ע"י חלקיקי מיקרו-רנ"א. הקטנת בקרה זו כנראה משחקת תפקיד משמעותי בהתפתחות מלנומה כתוצאה מחשיפה לשמש. ממצא מעניין הוא שבאוכלוסייה כהת עור

בעבודת מפתח זו, הגדרנו את החשיבות של חלקיקי רנ"א קטנים (מיקרו-רנ"א) בשליטה על קצב חלוקת התא, יכולתו לנוע ולפלוש דרך רקמות ויכולתו ליצור גידולים. מצאנו שישנן שתי קבוצות מרכזיות של מיקרו-רנ"א במלנומה: כאלו שמרסנות את הפעילות הסרטנית וכאלו שמעודדות אותה. במלנומות אגרסיביות אכן ניתן למצוא פחות מהקבוצה המרסנת ויותר מהקבוצה המעודדת. לעבודה ערך משמעותי בהבנת הביולוגיה של מלנומה, וכבסיס לפיתוח