מחברים: Ofer Reiter, Tomer Mimouni, Alon Scope, Nicholas R Kurtansky, Larissa Pastore, Allan C Halpern, Ashfaq A Marghoob
תאריך פרסום: דצמבר 2024 (בהתאם ל-PMID: 39680445)
תקציר (Abstract)
רקע: בעת מעקב אחר נגעים מלנוציטריים, דפוס השינוי עשוי לסייע בהבחנה בין שומות (נבוסים) לבין מלנומה. היכולת לצפות את דינמיקת הצמיחה של שומות על סמך התבנית הדרמוסקופית שלהן חשובה לביצוע הבחנה זו.
מטרות: המטרה העיקרית הייתה לבחון את הקשר בין התבנית הדרמוסקופית של השומה בבסיס (תחילת המעקב) לבין השינוי בקוטרה במהלך מעקב ארוך טווח. המטרה המשנית הייתה לבחון את הקשר בין התבנית הדרמוסקופית בבסיס לבין שינויים הן בתבנית הדרמוסקופית והן בצבע במהלך המעקב.
שיטות: המחקר כלל מטופלים מבוגרים בסיכון גבוה שעברו לפחות שני מפגשים של צילום גוף כולל (TBP), עם מרווח זמן של 14 שנים לפחות בין המפגש הראשון לאחרון. נכללו שומות על הגו (torso) שהיו להן תמונות דרמוסקופיות זמינות. שומות “חדשות” ו”נעלמות” הוגדרו כשומות שלא הופיעו בצילום הגוף הראשון או האחרון, בהתאמה. קוטר השומה וצבעה הוערכו על פי התמונות הקליניות של צילומי הגוף. התמונות הדרמוסקופיות נותחו לצורך זיהוי תבניות ומבנים דרמוסקופיים בבסיס ובמעקב.
תוצאות: בסך הכל נכללו 877 שומות מ-101 מטופלים. זמן המעקב הממוצע בין צילומי הגוף ובין התמונות הדרמוסקופיות היה 16.7 ו-11.5 שנים, בהתאמה. רוב השומות היו רטיקולריות (רשתיות) או חסרות מבנה (structureless) בבסיס, אך לשומות חדשות הייתה שכיחות גבוהה יותר של גלובולים היקפיים (peripheral globules) ותבניות מטושטשות (smudgy patterns). גלובולים היקפיים ותבניות של רשת שלילית מפושטת (diffuse negative network), כמו גם מבני נסיגה (regression), נמצאו קשורים לצמיחה בקוטר השומה. בסך הכל, 30% מהשומות החדשות ו-15% מהשומות הקיימות הראו שינוי בתבנית הדרמוסקופית, כאשר רובן הפכו לתבניות רטיקולריות או חסרות מבנה.
מסקנות: בקרב מטופלים בסיכון גבוה, שומות המציגות גלובולים היקפיים או רשת שלילית נוטות יותר לגדול בקוטרן במהלך מעקב ארוך טווח. רוב השומות שומרות על התבנית הדרמוסקופית הכללית שלהן, ואלו שמשתנות הופכות לרוב לתבניות רטיקולריות או חסרות מבנה.
