פרסומים

Beatrice Martinez Zugaib Abdalla, MD,a,b Jasmine Posner, BS,b Ucalene Harris, BS,b Ofer Reiter, MD,b,c,d Catherine M. Payulert, APP,b Cecilia Lezcano, MD,e Ashfaq A. Marghoob, MD,b and Manu Jain, MDb,∗  

O Reiter 1 2, N R Kurtansky 1, S T Musthaq 1, S Dusza 1, A C Halpern 1, M A Marchetti 1, A A Marghoob 1, A Scope 1 2 3, V Rotemberg 1 רקע: הידע הקיים בנוגע להתפתחות ארוכת שנים של שומות בקרב מבוגרים הוא מוגבל. מטרת המחקר הייתה לתאר את ההיסטוריה הטבעית ארוכת הטווח של שומות הממוקות על הגו של מטופלים בסיכון גבוה לסרטן העור. שיטות: כל המטופלים שהגיעו למרפאת עור במרכז הסרטן של Memorial Sloan Kettering שעברו שני מפגשי צילום כל-גופי (TBP) בהפרש של 15 שנים או יותר נכללו במחקר(קבוצה 'רטרוספקטיבית'). כדי להסביר הטיית בחירה אפשרית, כללנו גם מטופלים עוקבים שעברו TBP לפני 15+ שנים והסכימו לעבור TBP חוזר (קבוצת 'פרוספקטיבית'). השווינו את התמונות של הצילומים הכל-גופיים והערכנו את מספר השומות הכולל, החדשות והנעלמות; מספר קרטוזות סבוראיות וקרטוזיות אקטיניות; קוטר כל שומה בשתי נקודות הזמן; שינוי הצבע של כל שומה; נוכחות של אטיפיה קלינית; וכאשר דרמוסקופיה הייתה זמינה, המאפיינים הדרמוסקופיים בכל נקודת זמן. תוצאות: מאה ושישה מטופלים נכללו במחקר. למרות שהגיל הממוצע של החולים היה 40 בתחילת ה-TBP, רוב החולים פיתחו שומות חדשות בזמן המעקב (חציון 16.4 שנים) עם ממוצע של 2.6 שומות חדשות. המספר הממוצע של השומות שנעלמו היה 0.3 (SD = 0.6). בנוסף, ל-62/106 (58%) מטופלים הייתה עלייה מוחלטת, ול-9/106 (8%) מטופלים הייתה ירידה מוחלטת בספירת השומות הכוללת שלהם. בערך מחצית מהשומות שניתן היה להעריך בשתי נקודות הזמן גדלו בקוטר שלהן בלפחות 25%. רק 6% מהשומות הצטמצמו בקוטר בלפחות 25%. לחולים עם היסטוריה של מלנומה היה שיעור גבוה יותר של שומות שנעלמו, והסיכוי שלהם לגדול היה גבוה יותר. רוב השומות לא הראו שינויים דרמוסקופיים משמעותיים. מסקנות: חולים בסיכון גבוה מפתחים שומות חדשות במהלך החיים, כאשר מעט מאוד שומות נעלמות עם הזמן. בניגוד לדיווחים קודמים, רוב השומות במבוגרים גדלו בקוטרן, בעוד שמעט שומות התכווצו.

Ofer Reiter, Allan C. Halpern. Imaging Archinves for Teaching, Learning & Research. In: Paula Paquali (editor) Photography in Clinical Medicine. 2022. Springer, New York, NY

Clara Curiel-Lewandrowski, Roberto A. Novoa, Elizabeth Berry,M. Emre Celebi, Noel Codella, Felipe Giuste, David Gutman,Allan Halpern, Sancy Leachman, Yuan Liu, Yun Liu, Ofer Reiter, and Philipp Tschandl . Artificial Intelligence Approach in Melanoma. In: Fisher D., Bastian B. (eds) Melanoma. Springer, New York, NY

Jilliana Monnier 1, Nathalie De Carvalho 2, Ucalene Harris 3, Jason Garfinkel 4, Aleissa Saud 5, Cristian Navarrete-Dechent 6, Konstantinos Liopyris 7, Ofer Reiter 8, Gennady Rubinstien 4, Nicusor Iftimia 9, Kishwer S Nehal 3, Alina Markova 3, Liang Deng 3, Anthony M Rossi 3, Ashfaq A Marghoob 3, Michael A Marchetti 3, Veronica Rotemberg 3, Giovanni Pellacani 2, Manu Jain 10

רקע: מלנומות הקשורות לנבוס (NAM) מהוות 30% מכלל המלנומות וקשורות לגיל צעיר יותר ולעובי ברסלו דק יותר. מחקרים קודמים של הדרמוסקופיה של NAM מצאו תוצאות סותרות.
מטרה: להשוות את המאפיינים הקליניים והדרמוסקופיים של NAM ושל מלנומות שהופיעו דה נובו (DNM), מרובדות לפי עובי המלנומה, בקבוצה גדולה יחסית של חולים.
שיטות: מחקר חתך של כל המלנומות שעברו ביופסיה בין 2004 ל-2019 במרכז סרטן גדול. הנגעים סווגו כ-NAM או DNM ולמלנומות שהן in situ או פולשניות. תמונות דרמוסקופיות נבדקו ותויגו. הקשרים בין תת-סוג המלנומה למאפיינים דרמוסקופיים נותחו באמצעות מודל רגרסיה לוגיסטי. ניתוחים דו-משתנים נערכו תוך שימוש בשיטות אתחול לא-פרמטריות ובשיטת חי בריבוע.
תוצאות: המחקר כלל 160 NAM (86 in situ ו-74 פולשני) ו-218 DNM (109 in situ ו-109 פולשני). NAM היו באסוסיאציה לגיל צעיר יותר, סבירות גבוהה יותר להימצאות על הגו ועובי ברסלו דק יותר. NAM היו בסבירות גבוהה פי 2.5 להראות רשת פיגמנטרית שלילית מאשר DNM. NAM שהיו in situ היו בסבירות גבוהה פי 2.1 ופי שניים להציג אזור דרמוסקופי ללא מבנים ניתנים להגדרה ואזורים חסרי מבנה חומים בהירים מאשר DNM, בהתאמה. מלנומות in situ הצגיעו בסבירות גבוהה יותר רשת פיגמנטרית, ומלנומות פולשניות הציגו בדרך כלל דה-פיגמנטציה דמוית צלקת ומבנים לבנים מבריקים. פסים, כתמים ומבנים לבנים מבריקים היו קשורים לעומק ברסלו עמוק יותר.
מסקנות: למרות שלא ניתן היה לזהות את מרכיב הנבוס של NAM באופן דרמוסקופי בסדרה הנוכחית, רשת פיגמנטים שלילית, אזורים חסרי מבנה חומים בהירים ואזורים ללא מבנים ניתנים להגדרה הם רמזים דרמוסקופיים ל- NAM.

O Reiter 1, I Morag 1, R Mazkereth 1, T Strauss 1, A Maayan-Metzger 1 מטרה כאשר דימום רקטלי מתרחש אצל ילד א-סימפטומטי אחרת, ניתן לסווג אותו כדימום רקטלי מבודד (IRB). בין האטיולוגיות השונות המוצעות עבור IRB, אחת הנפוצות ביותר היא תגובת רגישות יתר של רירית המעי לאנטיגנים מעוכלים. מטרת מחקר זה הייתה להעריך את התוצאות ארוכות הטווח ואת הסיכון לפתח תסמונות רגישות יתר בקרב תינוקות בעקבות אירוע IRB. עיצוב המחקר בוצע מחקר השוואתי פרוספקטיבי היסטורי. המחקר השווה 77 תינוקות שנולדו במרכז הרפואי שיבא בישראל בשנים 2002 עד 2009 וחוו אירוע IRB של יילודים ל-77 תינוקות עם אותו גיל הריון, אך ללא IRB. נתונים התקבלו מרישומי בית החולים ומראיונות טלפוניים עם ההורים לגבי תסמונת רגישות יתר בין הגילאים 3 עד 10 שנים. תוצאות קבוצת ה-IRB לא הייתה בסיכון מוגבר לפתח תסמונת רגישות יתר או תסמינים במערכת העיכול בהשוואה לקבוצת הביקורת. משך הנקה ארוך יותר נמצא קשור לשכיחות נמוכה יותר של תסמיני רגישות יתר. מסקנה אירוע IRB בתקופת היילוד אינו מעלה את הסיכון לפתח תסמונות רגישות יתר או אלרגיות למזון במהלך הילדות.  

Lihi Atzmony 1, Ofer Reiter 1, Emmilia Hodak 1 2, Michael Gdalevich 3, Daniel Mimouni 4 5 רקע: ליכן פלנוס עורי (CLP) הוא מחלת עור דלקתית. מהלכה הכרוני והחוזר, והנסיגה הספונטנית שלה לעיתים קרובות, מקשים על הערכת יעילות הטיפול. מטרה: להעריך את היעילות של שיטות הטיפול הזמינות עבור CLP. מקורות נתונים: PubMed, Cochrane Central Register of Controlled Trials (CENTRAL), רישום ClinicalTrials.gov. שיטות: ביצענו סקירה שיטתית של הספרות הנוכחית. נכללו כל הניסויים הקליניים מבוקרים אקראיים, מחקרי מקרה-ביקורת לא אקראיים ומחקרי עוקבה עם יותר מזרוע טיפול אחת. התוצאות העיקריות היו תגובה מלאה וזמן להשגת תגובה מלאה. התוצאות המשניות היו תגובה חלקית, הישנות, זמן להישנות, הפחתת הגירוד, שיעור האירועים השליליים והפסקת הטיפול עקב אירועים שליליים. סינתזת נתונים: 16 מחקרים עמדו בקריטריוני הכללה, מתוכם 11 היו ניסויים קליניים מבוקרים אקראיים. לרוב הניסויים היה גודל מדגם קטן. במחקרים הבודדים בהם נכללו וריאנטים שאינם ליקן פלנוס כללי או קלאסי, לא ניתן היה לנתח אותם בנפרד. איכות גוף הראיות נעה בין נמוכה מאוד למתונה. אציטרטינואין, סולפאסלזין וגריזאופולבין נקשרו עם שיעורי תגובה כלליים מוגברים בהשוואה לפלצבו. קרינת UVB צרת פס (NBUVB) הייתה יעילה יותר מפרדניזולון במינון נמוך למשך 6 שבועות בהשגת תגובה מלאה, ופרדניזולון היה יעיל יותר מאשר אוקספרין. הידרוקסיקלורוקין הייתה יעילה יותר מגריזאופולבין בהשגת תגובה כללית. למשחת בטאמתזון ולראט 0.1% הייתה יעילות דומה למשחת קלציפוטריול. מתوترקסט היה יעיל, עם הבדל לא מובהק בשיעור התגובה המלא בהשוואה לבטאמתזון דרך הפה. בניסויים מבוקרים לא אקראיים, פוטוכמותרפיה של פסורלן פומי פלוס קרינת UVA (PUVA) הייתה יעילה כמו אמבט PUVA ו-NBUVB. חשיפה לשמש פלוס פסורלן (PUVASOL) וקצפת בטאמתזון דיפרופיונאט 0.05% היו יעילות יחסית לקורס קצר של מטרונידזול דרך הפה. מסקנות: קיימות מספר אפשרויות טיפול יעילות עבור CLP. נדרשים מחקרים נוספים מעוצבים היטב כדי לחקור את היעילות של גלוקוקורטיקואידים מקומיים – טיפול הקו הראשון הנוכחי – וכן שיטות טיפול אחרות, ואת הטיפול בווריאנטים שונים של CLP.

Ofer Reiter 1, Lihi Atzmony 2, Lehavit Akerman 2, Assi Levi 2, Ruben Kershenovich 2, Moshe Lapidoth 2 3, Daniel Mimouni 2 3 בהתחשב בכך שזמן ההרפיה של חלקיקי הפיגמנט בקעקועים הוא פחות מ-10 ננו שניות, צפוי כי לייזרים העובדים בפיקו שניות יהיו יעילים יותר מלייזרים העובדים בננו שניות בהסרת קעקועים. כדי לבחון באופן שיטתי את הראיות לגבי היעילות והבטיחות של לייזרים פיקו שניות להסרת קעקועים, נערכו חיפושים ב-PubMed, ב-Cochrane Central Register of Controlled Trials (CENTRAL), ב-ClinicalTrials.gov וברפרנסים של מחקרים רלוונטיים. התוצאה העיקרית הייתה הסרה של יותר מ-70% מהפיגמנט של הקעקוע. תוצאות משניות היו הסרה של 90-100% מהפיגמנט של הקעקוע, מספר טיפולי הלייזר הנדרשים ותופעות לוואי. נכללו שמונה מחקרים, שישה עם משתתפים אנושיים (160 משתתפים) ושניים עם מודלים של בעלי חיים. שבעה מתוך שמונת המחקרים בחנו את השימוש בלייזרים העובדים בפיקו שניות באורך גל של 755, 758, 795, 1064 או 1064/532 ננומטר לקעקועי דיו שחור וכחול. במחקרים בבני אדם, 69-100% מהקעקועים עברו הסרה של יותר מ-70% מהפיגמנט לאחר 1-10 טיפולי לייזר. תופעות הלוואי שדווחו כללו כאב, היפרפיגמנטציה והיפופיגמנטציה, היווצרות שלפוחיות ואודם זמני, בצקת ודימום נקודתי. המאמרים שנכללו נבדלו בסוג הלייזר שנחקר, רובם מחקרים לא השוואתיים ובעלי סיכון בינוני עד גבוה להטיה. ישנן עדויות מעטות לכך שלייזרים העובדים בפיקו שניות יעילים יותר מהמקבילים שלהם העובדים בננו שניות בעיקר להסרת קעקועי דיו שחור וכחול, עם תופעות לוואי קלות.

Ruben Kershenovich 1, Lihi Atzmony, Ofer Reiter, Moshe Lapidoth, Daniel Mimouni

Ruben Kershenovich 1, Shany Sherman 2, Ofer Reiter 1, Shiran Reiss Huss 1, Elena Didkovsky 3 4, Daniel Mimouni 1 4, Emmilia Hodak 1 4, Rina Segal 1 4

Lihi Atzmony 1, Ilit Mimouni 2, Ofer Reiter 3, Yael Anne Leshem 4, Omar Taha 3, Michael Gdalevich 5, Emmilia Hodak 4, Daniel Mimouni 4 רקע: מחקרים שהעריכו האם שיעור הממאירות מוגבר אצל חולים בולוס פמפיגואיד (BP) הגיעו לתוצאות סותרות. מטרה: ניסינו לקבוע האם BP קשור לממאירות. שיטה: נערך חיפוש במאגרי המידע מדליין, EMBASE, ספריית קוקרן ורשימות ההפניות של המחקרים שנכללו אחר מחקרים השוואתיים שבהם הוערך הקשר בין BP לממאירות. נתונים נותחו על בסיס עיצוב המחקר: חתך רוחב, מקרה-ביקורת וקוהורט. בוצע מטא-אנליזה באמצעות מודל אפקטים אקראיים כדי לאמוד את יחס הסיכויים המצטבר. תוצאות: הסקירה כללה 8 מחקרים. לא נמצא קשר בין BP לסרטן כללי עבור אף אחד מהמודלים העיצוביים. למרות שמחקר קוהורט יחיד דיווח על קשר עם לוקמיה לימפואידית וסרטן כליה וגרון, ניתוח מצטבר של מחקרי מקרה-ביקורת לא מצא. ניתוח מצטבר של מחקרי חתך רוחב מצא קשר מובהק בין BP לממאירות המטולוגיות. מגבלות: המחסור במחקרים מעוצבים היטב הקשה על האפשרות להוכיח או להפריך את הקשר BP-סרטן. מסקנה: לא מצאנו קשר של BP עם ממאירות כללית, אך נצפתה אפשרות לקשר עם ממאירות המטולוגית.

Ofer Reiter 1, Dan Ben Amitai 2 3, Iris Amitay-Laish 1 3, Moshe Israeli 3 4, Lev Pavlovsky 1, Emmilia Hodak 5 6 רקע: מיקוזיס פונדגוידס  בילדים (MF) היא מחלה נדירה המאופיינת יתר על המידה של צורות קליניות אטיפיות, עם פרוגנוזה שונה מזו של MF אצל מבוגרים. מספר אללים של אנטיגן תאי הדם הלבנים האנושי (HLA) נקשרו ל-MF באוכלוסיות מבוגרים מסוימות, כולל יהודים ישראלים. עם זאת, נתונים של HLA על MF בילדים כקבוצה חסרים. מטרה: כדי להעריך את האפשרות של קשר בין מערכת HLA למיקוזיס פונדגוידס  בילדים, 59 חולים יהודים ישראלים שאובחנו עם MF בגיל ≤ 18 שנים עברו גנוטיפיקציה ברזולוציה גבוהה ובינונית לאתרי HLA מסוג I (HLA-A *, HLA-B *) וסוג II (HLA-DRB1 *, DQB1 *). התוצאות הושוו לנתונים על 4169 יחידות דם טבורי שנלקחו ממאגר דם טבורי ציבורי בירושלים ודוגמאות מ-252 מתנדבים בריאים, שאינם קשורים, יהודים ישראלים. לא נמצאו קשרים סטטיסטיים משמעותיים בין MF בילדים לאף אחד מהאללים שנבדקו, למעט HLA-B * 73. עם זאת, בהתחשב בשכיחות האקזוטית של B * 73 בשתי קבוצות הביקורת (0.1%) ובקבוצת המחקר (2%), המשמעות הביולוגית של ממצא זה מוטלת בספק. ניתוחי תת-קבוצות נוספים לפי מוצא אתני (אשכנזי ולא אשכנזי) ותת-סוג קליניים (פולוקולרי ולא פוליקולרי) לא הניבו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות. מסקנות: ממצאים אלה מצביעים על כך שהקשרים עם מערכת HLA, שדווחו בעבר ב-MF של מבוגרים, אינם נכונים לילדים עם MF. לפיכך, MF בילדים שונה ממקבילתו הבוגרת לא רק בהתבטאויות קליניות ובהתקדמות, אלא גם כנראה גם במנגנון האימונו-פתוגנטי הבסיסי.

I Snast 1, O Reiter 1, L Atzmony 1, Y A Leshem 1 2, E Hodak 1 2, D Mimouni 1 2, L Pavlovsky 1

Igor Snast 1, Ofer Reiter 1, Emmilia Hodak 1 2, Rivka Friedland 3, Daniel Mimouni 4 5, Yael Anne Leshem 1 2 תקציר: רקע: הטיפולים המערכתיים הנוכחיים לאטופיק דרמטיטיס (AD) מציעים יעילות מוגבלת ונוטים להיות מוגבלים בשל חששות בטיחות. ביולוגיים עשויים לענות על הצורך הלא ממומש של טיפולים משופרים ב-AD. מטרה: מטרת המחקר זה היתה להעריך את היעילות והבטיחות של טיפולים ביולוגיים ב-AD. שיטות: בוצעה סקירה מערכתית ומטא-אנליזה של מחקרים שבחנו חולי AD שטופלו בביולוגיים. התוצא העיקרי היה תגובה של מדד האזור והחומרה של אקזמה (Eczema Area and Severity Index, EASI)-75, בעוד שהתוצאים המשניים היו SCOring Atopic Dermatitis (SCORAD)-75, EASI-50, SCORAD-50, תגובות של הערכת החוקרים 0/1, שינוי בתגובות מהבסיס, ותופעות לוואי. תוצאות: כללנו 13 ניסויים מבוקרים אקראיים (RCTs) ו-10 מחקרים אנמנסטיים שבחנו תשעה טיפולים ביולוגיים. ממצאי איכות גבוהה היו זמינים עבור דופילומאב, נומוליזומא. בחיבור חמישה מחקרים, בשבועות 12-16 דופילומאב 300 מ"ג כל שבוע עד כל 2 שבועות השיג תגובות EASI-75 של 55%, טובות יותר מפלסבו – יחס סיכונים (RR) 3.3, רווח סמך 95% (CI) 2.9-3.6]. נומוליזומאב היו תגובות EASI-75 דומות לפלסבו, אך שיפרו באופן משמעותי את הגרד. בדוחות מקוונים, לבריקיזומאב הוכח כי יש תגובות EASI-50 טובות יותר מפלסבו (RR 1.3, רווח סמך 95% 1.04-1.7), בעוד טרלוקינומאב היו תגובות SCORAD-50 טובות יותר מפלסבו, עם משמעות גבולית (RR 1.7, רווח סמך 95% 0.97-3.1). בשני RCTs כל אחד, אומאליזמאב וסטטיקינאב היו דומים לפלסבו, בעוד שתאימוטופיק סטרומלימפופיטין רצפטור, אינfliximab וריטוקסימאב לא הראו מספיק ראיות לאפקטיביות. לכל התרופות היה פרופיל בטיחות דומה לפלסבו. מגבלות: חוסר RCTs והשימוש במדדי תוצאה משתנים הגביל את המסקנות. מסקנה: דופילומאב הוא כיום הביולוגי היחיד עם ראיות מוצקות לאפקטיביות ב-AD. נומוליזומאב, לבריקיזומאב וטראלוקינומאב מראים הבטחה, אך נדרשים נתונים נוספים. מעקב ארוך טווח ומחקרים גדולים יותר יבססו את פרופיל הבטיחות שלהם. . Am J Clin Dermatol. 2017 Nov 2.

Iris Amitay-Laish 1 2, Ofer Reiter 1 2, Hadas Prag-Naveh 1, Ruben Kershenovich 1, Emmilia Hodak 1 2 אגוניסט של קולטן חומצה רטינואידית כטיפול יחיד עבור מיקוזיס פונגוידס בשלב מוקדם: האם זה עובד? תקציר: רקע: רטינואידים מפעילים את האפקטים הביולוגיים שלהם על ידי קשירה לקולטני חומצה רטינואידית תוך-תאיים (RAR) ו / או קולטני RXR (retinoid X). מיקוזיס פונגוידס (MF) בשלב מוקדם טופלה בהצלחה עם בקסארוטן, אגוניסט של RXR, עם שיעורי תגובה כוללת (OR) של 54-67% ושיעורי תגובה מלאה (CR) של 7-27%. נתונים על טיפול יחיד ב-RAR מוגבלים. מטרה: לנתח את יעילות הטיפול היחיד ב-RAR עבור MF בשלב מוקדם. שיטות: נתונים על חולים עם MF בשלב מוקדם שטופלו בטיפול יחיד באצטירטין / איזוטרטינואין במרפאת לימפומה עורית שלישונית בשנים 2010-2017 נאספו באופן רטרוספקטיבי מהרשומות הרפואיות. תוצאות: 35 חולים (26 גברים) בגיל חציוני 50 שנים (טווח 8-83) עם MF בשלב מוקדם (IA 9, IB 26) עברו 37 אירועי טיפול: 25 אצטירטין ו-12 איזוטרטינואין במינון חציוני של 0.3 מ"ג / ק"ג (טווח 0.2-0.9) ו-0.2 מ"ג / ק"ג (טווח 0.1-0.7), בהתאמה. זמן התגובה המרבי החציוני היה 6 חודשים לשניהם (טווח 1-10 לאצטירטין, 3-16 לאיזוטרטינואין); משך הטיפול החציוני היה 10 חודשים (טווח 3-46) לאצטירטין, ו-9 חודשים (טווח 3-55) לאיזוטרטינואין. OR היה 64% לאצטירטין ו-80% לאיזוטרטינואין, ו-CR, 4% ו-8%, בהתאמה. פרופיל תופעות הלוואי היה כפי שדווח בעבר עבור רטינואידים. מסקנות: חולי MF בשלב מוקדם עשויים להפיק תועלת מטיפול יחיד במינון נמוך של RAR, אם כי שיעור CR נמוך. מילות מפתח: אצטירטין; RAR; מיקוזיס פונגוידס בשלב מוקדם; איזוטרטינואין; קולטן חומצה רטינואידית; רטינואידים.  

Ofer Reiter 1, Ilit Mimouni 2, Michael Gdalevich 3, Ashfaq A Marghoob 4, Assi Levi 5, Emmilia Hodak 5, Yael Anne Leshem 5 דיוק אבחוני של דרמוסקופיה עבור קרצינומה של תאי בסיס: סקירה מערכתית ומטא-אנליזה תקציר: רקע: דרמוסקופיה היא טכניקה לא פולשנית לאבחון של נגעי עור. דיוקה עבור קרצינומה של תאי בסיס (BCC) לא נחקר באופן שיטתי. מטרה: ביקשנו לחקור באופן שיטתי את הדיוק של דרמוסקופיה לאבחון של BCC בהשוואה לבדיקה בעין בלתי מזוינת. שיטות: בוצעה סקירה מערכתית של מחקרים שדיווחו על דיוק הבדיקה בעין בלתי מזוינת ודרמוסקופיה לאבחון של BCC. בוצעה מטא-אנליזה של רגישות וספציפיות באמצעות מודל של רגרסיה לוגיסטית מעורבים בינאריים. תוצאות: זוהו 17 מחקרים. הרגישות והספציפיות המשוקללות של דרמוסקופיה לאבחון של BCC היו 91.2% ו-95%, בהתאמה. במחקרים בהם הושוו ביצועי המבחן, הוספת דרמוסקופיה לבדיקה בעין בלתי מזוינת שיפרה את הרגישות מ-66.9% ל-85% (P = 0.0001) ואת הספציפיות מ-97.2% ל-98.2% (P = 0.006). הרגישות והספציפיות של דרמוסקופיה היו גבוהות יותר עבור BCC פיגמנטרי מאשר עבור BCC לא פיגמנטרי.  הרגישות גדלה כאשר דרמוסקופיה בוצעה על ידי מומחים וכאשר האבחנה התבססה על דרמוסקופיה שנעשתה פנים אל פנים ולא על צילומי דרמוסקופיה. מגבלות: הטרוגניות משמעותית בין מחקרים עם סיכון גבוה עד בינוני של הטיה. מסקנות: דרמוסקופיה היא כלי תוסף רגיש וספציפי לאבחון של BCC. היא במיוחד טובה עבור BCC עם פיגמנט.  מילות מפתח: קרצינומה של תאי בסיס; דרמוסקופיה; דרמוסקופיה.   . J Am Acad Dermatol. 2019 May;80(5):1380-1388

Ofer Reiter 1, Michael Mimouni 1, Daniel Mimouni 1 ep;55(9):995-9.

תקציר: מאמר זה מסכם את ערכת הנתונים BCN20000, המורכבת מ-19,424 תמונות דרמוסקופיות של נגעי עור שצולמו בין 2010 ל-2016 במתקני בית החולים Clínic בברצלונה. עם ערכת נתונים זו, אנו מבקשים ללמוד את בעיית ההקצאה ללא הגבלה של תמונות דרמוסקופיות של סרטן העור, כולל נגעים שנמצאים במקומות קשים לאבחון (ציפורניים ודרכי הנשימה), נגעים גדולים שאינם מתאימים לפתח של מכשיר הדרמוסקופיה, ונגעים היפופיגמנטיים. ה-BCN20000 יסופק למשתתפי אתגר ISIC 2019 [8], ולאמן אלגוריתמים כדי לסווג תמונות דרמוסקופיות של סרטן העור באופן אוטומטי. מילות מפתח: דרמוסקופיה, סרטן עור, ISIC Challenge 2019  

תקציר: מספר מחקרים דיווחו על מבנים דרמוסקופיים בקרצינומה של תאי בסיס (BCC) ותת-סוגיה, עם תוצאות משתנות. מטרה: לבצע סקירה מערכתית של שכיחות המבנים הדרמוסקופיים ב-BCC ותת-סוגיה. שיטות: נערכו חיפושים במאגרי מידע ורשימות ספרות רלוונטיות בהתאם להנחיות Preferred Reporting Items for Systematic Reviews and Meta-Analyses (PRISMA). המחקרים נבדקו ליחס היחסי של תכונות דרמוסקופיות של BCC. מודלי אפקטים אקראיים שימשו להערכת מידת האפקט המסכמת. תוצאות: נכללו 31 מחקרים המכילים 5950 BCC. התכונות הדרמוסקופיות הנפוצות ביותר שנצפו ב-BCC היו כלי דם מניצים (59%), מבנים לבנים מבריקים (49%) וקנים כחולים-אפורים גדולים (34%). כלי דם מניצים, כיב ויציאות כחולות-אפורות ועגולות היו הנפוצים ביותר ב-BCC נודולרי; טלאנגיקצטיזות קצרות-דקות, מספר קטן של ארוזיות, ומבנים דמויי עלה, גלגל spoke ו- concentric structures ב-BCC שטחי; אזורים לבנים של חרסינה וכלי דם מניצים ב-BCC מורפיפורמי; וכלי דם מנציים וכיבים ב-BCC פולשני. מגבלות: המחקרים היו הטרוגניים באופן משמעותי. מחקרים שדיווחו על תת-סוגי היסטופתולוגיים של BCC לא סיפקו נתונים קליניים על פיגמנטציה של נגעים. מסקנות: בנוסף לכלי דם מניצים, מבנים לבנים מבריקים הם תכונה נפוצה של BCC. קבוצה של תכונות דרמוסקופיות עשויה לסייע בהבחנה בין תת-סוגי היסטופתולוגיים של BCC. . J Am Acad Dermatol. 2019 Nov 7

תקציר: פיברואפיתליומה של פינקוס (FEP) הוא תת-סוג של קרצינומה של תאי בסיס (BCC) שיכול להידמות קלינית לשומה דרמלית (IDN) ופיברומה. ביצענו סקירה רטרוספקטיבית של נגעים שעברו ביופסיה ברצף שאושרו להיות FEP על היסטולוגיה מאובחנת מ -1 בינואר 2008 עד 8 באפריל 2019. תמונות קליניות (n = 48), דרמוסקופיה לא פולארית מגע (NPD) (n = 44), ודרמוסקופיה פולארית מגע (PD) (n = 22) מ -36 חולים נבדקו. הגיל הממוצע היה 64.5 שנים (SD 15.1 שנים, טווח 24-86 שנים) באבחון של הנגו הראשון של FEP. רוב הנגעים היו ממוקמים על הגו (n = 28, 58.3%), ולאחר מכן על הגפיים התחתונות (n = 9, 18.8%). האבחנות ההבדליות השכיחות ביותר בזמן הבדיקה היו BCC (n = 40) ונבוס (מלבד IDN, n = 5). קלינית, FEP היו ורודים (95.8%), קשקשיים (66.7%) פאפילומים (77.1%) המציגים פגיעה בסימוני העור (62.5%) והיעדר פלומת שיער (87.5%). NPD גילה כלי דם סרפינטיים (97.7%), מנוקדים (81.8%), או פולימורפיים (86.4%), וקווים היפופיגמנטטיים עד ורודים היוצרים זוויות חדות (HPLA) (52.3%). PD הראה כלי דם סרפינטיים (95.5%), מנוקדים (86.4%), או פולימורפיים (81.8%), קווים לבנים מבריקים (50.0%), ו- HPLA (59.1%). תכונות קלאסיות של BCC כגון כלי דם ארבוריזציה (n = 2), כיב (n = 1), כתמים לבנים מבריקים וחוטים (n = 1), קן אובלי כחול-אפור (n = 1), ושטחים דמויי עלה (n = 1) היו נדירים. FEP מופיע לעיתים קרובות כפפילומים קשקשיים אדמומיים עם פגיעה בסימוני העור והיעדר פלומת שיער. דרמוסקופיה מגלה כלי דם פולימורפיים עם קווים לבנים מבריקים ו- HPLA. מילות מפתח: קרצינומה של תאי בסיס; דרמוסקופיה; פיברואפיתליומה של פינקס; כלי דם פולימורפיים; קווים לבנים מבריקים.    

תקציר: רקע: נוכחות של גלובולים היקפיים קשורה לנגעים מלנוציטיים מתרחבים; עם זאת, ישנן תבניות רבות של חלוקת גלובולים היקפיים ועדיין לא ידוע אם דפוסים ספציפיים יכולים לעזור להבדיל בין נבוס מתרחב לבין מלנומה. מטרה: לחקור האם קיימים הבדלים מורפולוגיים בין הגלובולים ההיקפיים הנראים בקבוצות שונות של נבוסים ובמלנומה. שיטות: מחקר חתך של תמונות קליניות שהציגו גלובולים היקפיים, בנוסף לכל תמונות המלנומה עם גלובולים היקפיים בארכיון שיתוף פעולה בינלאומי של תמונות עור. נמדדו ודווחו קשרים בין אבחנה לתכונות קטגוריות.. תוצאות: נכללו בניתוח 184 נגעים עם גלובולים היקפיים מהמרפאה שלנו; רק 6 מתוכם התגלו כמלנומה. נוספו לניתוח 109 מלנומות עם גלובולים היקפיים מארכיון שיתוף פעולה בינלאומי של תמונות עור. מלנומות היו שכיחות יותר בגפיים ועל פני אנשים מבוגרים יותר. מלנומות הציגו יותר גלובולים היקפיים אטיפיים, עם מספר טבעות ו / או גלובולים היקפיים בצד אחד של הנגע. רק 5% מהמלנומות חסרו מבנים דרמוסקופיים ספציפיים למלנומה לעומת 48% מהנבוסים. מסקנות: נגעים מלנוציטיים עם גלובולים היקפיים אטיפיים או חלוקים בצורה לא סימטרית, במיוחד כאשר הם ממוקמים בגפיים, צריכים לעורר חשד לממאירות. נגעים מלנוציטיים עם גלובולים היקפיים אופייניים ומתחלקים באופן סימטרי סביב הנגע, וללא תכונות דרמוסקופיות מדאיגות אחרות, אינם צפויים להיות ממאירים. . J Eur Acad Dermatol Venereol. 2021 Apr;35(4):892-899 .

תקציר: ערכות נתונים קודמות של תמונות עור לא התייחסו למידע ברמת המטופל שנצבר ממספר נגעים בעור מאותו מטופל. אף על פי שאלגוריתמים של סיווג בינה מלאכותית השיגו ביצועים ברמה של מומחה במודלים מבוקרים המבצעים ניתוח של תמונות בודדות, בפועל, דרמטולוגים מבססים את שיפוטם באופן כולל ממספר נגעים באותו מטופל. ערכת הנתונים של אתגר סיווג מלנומה של SIIM-ISIC 2020 המתוארת להלן נבנתה כדי לטפל בפער זה בין אתגרים קודמים ותרגול קליני, ומספקת לכל תמונה בערכה מזהה המאפשר למפות נגעים מאותו מטופל זה לזה. מידע זה ברמת המטופל נעשה שימוש תכוף על ידי קלינאים לאבחון מלנומה והוא שימושי במיוחד בשלילת תוצאות חיוביות כוזבות בחולים עם רבים nevi אטיפיים. הערכה מייצגת 2,056 חולים (20.8% עם לפחות מלנומה אחת, 79.2% עם אפס מלנומות) משלוש יבשות עם ממוצע של 16 נגעים למטופל, המהווים 33,126 תמונות דרמוסקופיות ו-584 (1.8%) מלנומות מאומתות היסטולוגית בהשוואה לחקייני מלנומה שפירים. מילות מפתח: ערכת נתונים ממוקדת-חולה, זיהוי מלנומה, דרמוסקופיה. . Sci Data. 2021 Jan 28;8(1):34. doi: 10.1038/s41597-021-00815-z. Erratum in: Sci Data. 2021 Mar 5;8(1):81. PMID: 33510154; PMCID: PMC7843971.

  cell carcinoma. J Am Acad Dermatol. 2021 May 5:S0190-9622(21)00623-X. doi: 10.1016/j.jaad.2021.03.066. Epub ahead of print. PMID: 33965274.

מבוא: הסרת שיער בלייזר היא הליך יעיל ופופולרי להסרת שיער לא רצוי. עם זאת, ישנם מספר אתגרים הקשורים להסרת שיער בלייזר, כולל: יעילות מוגבלת בסוגי עור כהים כאב תופעות לוואי שימוש באורכי גל משולבים הוא טכנולוגיה חדשה המציעה פוטנציאל לשפר את הבטיחות והיעילות של הסרת שיער בלייזר. מטרה: מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את הבטיחות והיעילות של מכשיר לייזר מרובה-גלים חדשני להסרת שיער בלייזר. משתתפים ושיטות: מחקר זה כלל 18 משתתפים בוגרים משני המינים עם סוגי עור של Fitzpatrick של III ו- IV. אתרים שעירים טופלו על ידי מכשיר לייזר באורך גל מרובה (810nm, 940nm ו-1064nm) (Primelase, Coccoon Medical, ברצלונה, ספרד). פרמטרי לייזר כללו: שטף של 14-20 J/cm2, משך דופק של 7-30 ms וגודל נקודה של 20*9 מ"מ. המשתתפים עברו עד 7 טיפולים במרווחים של 6-8 שבועות והיו במעקב במשך 6 חודשים לאחר הפגישה הטיפולית האחרונה. צילומים קליניים "לפני" ו"אחרי" נרכשו ושימשו להערכת יעילות על ידי 2 רופאי עור עצמאיים. הם השתמשו בסולם הגלובלי לשיפור אסתטי (GAIS; סולם של 0 [ללא שיפור] עד 4 [שיפור מצוין; הפחתת שיער של מעל 75%]). שביעות הרצון של המשתתפים דורגה בסולם של 1 (לא מרוצה) עד 5 (מרוצה מאוד). תפיסת כאב ותופעות לוואי תועדו גם כן. תוצאות: הפחתת שיער ממוצעת הייתה 3.6 מתוך 4 ב-GAIS. שיעור שביעות הרצון של המשתתפים היה גבוה (ממוצע 4.5). מלבד אי נוחות חולפת קלה במהלך ההליך, לא נרשמו תופעות לוואי. מסקנות: שימוש במכשיר לייזר מרובה אורכי גל בטוח ויעיל להסרת שיער. . J Cosmet Dermatol. 2021 Oct 25. doi: 10.1111/jocd.14535. Epub ahead of print. PMID: 34694683.

רקע: מלנומות הקשורות לנבוס (NAM) מהוות 30% מכלל המלנומות וקשורות לגיל צעיר יותר ולעובי ברסלו דק יותר. מחקרים קודמים של הדרמוסקופיה של NAM מצאו תוצאות סותרות. מטרה: להשוות את המאפיינים הקליניים והדרמוסקופיים של NAM ושל מלנומות שהופיעו דה נובו (DNM), מרובדות לפי עובי המלנומה, בקבוצה גדולה יחסית של חולים. שיטות: מחקר חתך של כל המלנומות שעברו ביופסיה בין 2004 ל-2019 במרכז סרטן גדול. הנגעים סווגו כ-NAM או DNM ולמלנומות שהן in situ או פולשניות. תמונות דרמוסקופיות נבדקו ותויגו. הקשרים בין תת-סוג המלנומה למאפיינים דרמוסקופיים נותחו באמצעות מודל רגרסיה לוגיסטי. ניתוחים דו-משתנים נערכו תוך שימוש בשיטות אתחול לא-פרמטריות ובשיטת חי בריבוע. תוצאות: המחקר כלל 160 NAM (86 in situ ו-74 פולשני) ו-218 DNM (109 in situ ו-109 פולשני). NAM היו באסוסיאציה לגיל צעיר יותר, סבירות גבוהה יותר להימצאות על הגו ועובי ברסלו דק יותר. NAM היו בסבירות גבוהה פי 2.5 להראות רשת פיגמנטרית שלילית מאשר DNM. NAM שהיו in situ היו בסבירות גבוהה פי 2.1 ופי שניים להציג אזור דרמוסקופי ללא מבנים ניתנים להגדרה ואזורים חסרי מבנה חומים בהירים מאשר DNM, בהתאמה. מלנומות in situ הצגיעו בסבירות גבוהה יותר רשת פיגמנטרית, ומלנומות פולשניות הציגו בדרך כלל דה-פיגמנטציה דמוית צלקת ומבנים לבנים מבריקים. פסים, כתמים ומבנים לבנים מבריקים היו קשורים לעומק ברסלו עמוק יותר. מסקנות: למרות שלא ניתן היה לזהות את מרכיב הנבוס של NAM באופן דרמוסקופי בסדרה הנוכחית, רשת פיגמנטים שלילית, אזורים חסרי מבנה חומים בהירים ואזורים ללא מבנים ניתנים להגדרה הם רמזים דרמוסקופיים ל- NAM.

תַקצִיר רקע: בדיקת מלנומה כוללת הערכה של שינויים בנגעים מלנוציטיים באמצעות תמונות. עם זאת, מחקרים קודמים של שינויים טמפורליים נורמליים של נבוסים הראו תוצאות משתנות והשיטה האופטימלית להערכת שינויים אלו נותרה לא ברורה. המטרה שלנו הייתה להעריך את יכולת השחזור של (א) ספירת נבוסים שנעשתה בנקודת זמן אחת (שיטה I) לעומת שתי נקודות זמן (שיטה II); וכן (ב) מדידות קוטר נבוסים ידניות ואוטומטיות. חומרים ושיטות: בניסוי ראשון, המשתתפים השתמשו בנקודת זמן בודדת או בשיטת שתי נקודות זמן סימולטנית כדי להעריך את המספר הכולל והגודל של נבוסים על גבו של מטופל עם ריבוי שומות. השתמשנו בסימולציה של מונטה קרלו כדי לחשב את השונות שנצפתה. בניסוי שני, מדידות ידניות של נבוסים בתמונות דו-ממדיות הושוו למדידה אוטומטית בתמונות תלת-ממדיות. חושב אחוז ההבדל בין המדידות הידניות והאוטומטיות. תוצאות: ספירת הנבוסים הממוצעת הייתה 137 בשיטה I ו-115.5 בשיטה II. סטיית התקן הייתה גדולה יותר בשיטה I (38.80) מאשר בשיטה II (4.65) (p = 0.0025). למדידות קוטר ידניות היה מקדם מתאם תוך-מחלקה של 0.88. ההבדל הממוצע באחוזים בין מדידות קוטר ידניות ואוטומטיות היה 1.5%. לנבוסים בהירים יותר ובמיקומים צידיים יותר הייתה שונות גבוהה יותר בין המדידות. מסקנות: השוואה של נבוסים משתי נקודות זמן שונות עקבית יותר מספירת נבוסים המבוצעת בנפרד בכל נקודת זמן. בנוסף, למעט מקרים נבחרים, מדידות אוטומטיות של קוטר הנבוסים בתמונות תלת-ממד יכולות לשמש כתחליף חוסך זמן למדידה ידנית בתמונות דו-ממדיות.