פרסומים

מאמרים וכתבות מרחבי הרשת

כיצד מלנומות הופכות לחסינות להשפעות של מערכת החיסון?

חקרנו כ- 100 חולי מלנומה שטופלו עם אימונותרפיה, ומצאנו שגידולי מלנומה שמייצרים את החלבון MYC (חלבון מרכזי בהתפתחות גידולים) באופן מופרז הופכים עמידים יותר להשפעות של מערכת החיסון, ובפרט לחלבון בשם אינטרפרון. האינטרפרון מסייע לתאי מערכת החיסון לזהות ולהשמיד את תאי המלנומה. פענחנו את המנגנון המולקולרי במלואו, ואנו מראים כיצד MYC מדכא רכיבים בתא המלנומה, שקריטיים לפעולה של האינטרפרון. עיכוב של MYC מאפשר השפעה חזקה של אינטרפרון, מה שמצביע עליו כיעד אפשרי לפיתוח טיפולים חדשים שיעזרו לשפר את הצלחת האימונותרפיה בחולי מלנומה.

לקריאה

פיתוח כלי חדש לחקירת יחסי הגומלין בין מערכת החיסון לתאי מלנומה

בעבודה זו פיתחנו כלי מעבדתי חדש שנקרא ICCM (Immune Co-Culture Cell Microarray), שמטרתו לאפשר מחקרי עומק בתחום יחסי הגומלין בין תאי מערכת החיסון ותאי המלנומה. הכלי מבוסס על ערבוב בתרבית רקמה תאי T ותאי מלנומה מאותו חולה. התרבית מקובעת בנקודות זמן שונות, ובסופו של דבר כל המקבעים מנקודות הזמן השונות מאורגנות אחת ליד השניה בקוביית שעווה. הדבר מאפשר ביצוע ניסויים רבים בפרק זמן קצר, ללא מאמץ הקמה, תוך יכולת לשתף מעבדות אחרות ברחבי העולם. ניסויים שנערכו עם כלי זה סיפקו תוצאות אמינות שמשקפות את התהליכים הטבעיים בגוף האדם.

לקריאה

הנוכחות של החלבון OX40L בגידולי מלנומה מסייעת לתגובת מערכת החיסון כנגד מלנומה

החלבון  מעודד את פעילותם של תאי T חיסוניים במאבק נגד תאים סרטניים. במחקר זה מצאנו שייצור נמוך של OX40L בדגימות מלנומה מחולים שונים מנבאת מהלך מחלה סוער יותר ושרידות נמוכה יותר בכל שלבי המחלה, אך בעיקר בשלבים המתקדמים. כמו כן, חולים אלו הגיבו פחות טוב לאימונותרפיה וסבלו משיעור הישרדות נמוך יותר. תוצאות אלו אף מרמזות כי מדידת רמות OX40L עשויה לשמש כסמן ביולוגי לחיזוי הצלחת אימונותרפיה סטנדרטית וכמטרה אפשרית לפיתוח טיפולים חדשים.

לקריאה

המטבוליזם של תאי מלנומה קובע את רגישותם למערכת החיסון

במחקר מפתח זה גילינו שככל שתאי המלנומה פועלים יותר על בסיס מטבוליזם אירובי, כך עולים הסיכויים לתגובה לטיפולי אימונותרפיה. פעילות אנאירובית של תאי המלנומה קשורה בכשלון אימונותרפיה. אנו מראים באמצעות מגוון גדול של שיטות כיצד המטבוליזם האירובי מגביר את הרגישות של תאי המלנומה למערכת החיסון. מחקר זה פרץ את הדרך להתערבויות טיפוליות שמגבירות את המטבוליזם האירובי לצורך הגדלת היעילות של אימונותרפיה . המחקר פורסם באחד העיתונים החשובים ביותר במדע – Cell.

לקריאה

הקטנת יכולת "החיכוך" של מלנומה בתאי T מסייעת בהתחמקות ממערכת החיסון

חלק מהיכולת של תאי ה- T לזהות ולהשמיד תאי מלנומה מבוסס על יכולתם "להידבק" אליהם. "הדבקות" זו מאפשרת לתאי ה- T לסרוק את התא שמולם, ואם מדובר בתא מלנומה – להשמידו באמצעות הזרקה של חומרי הרס. במחקר זה מצאנו שההפחתה בייצור החלבון הקריטי ADAR1 גורמת לתאי המלנומה להיות "חלקים" באופן שמקשה על תאי ה- T להצמד אליהם ולהוציא לפועל את יכולת הזיהוי וההרג. המנגנון המולקולרי פוענח (הקטנת ייצור חלבון ההידבקות ICAM1), ואף מצאנו קשר בין עוצמת אירועים אלו לבין סיכויי ההצלחה של טיפולים אימונותרפיים בחולים, שיכול להוות בסיס לפיתוח של כלים דיאגנוסטיים. במחקר המשך, תיקפנו את הדינמיקה של ביטוי חלבון ההדבקות ICAM1 בתהליך התקדמות המלנומה מהנגע הראשוני, דרך גרורות בבלוטות לימפה ועד איברים מרוחקים.

לקריאה

הקטנת יכולת "החיכוך" של מלנומה בתאי T מסייעת בהתחמקות ממערכת החיסון

חלק מהיכולת של תאי ה- T לזהות ולהשמיד תאי מלנומה מבוסס על יכולתם "להידבק" אליהם. "הדבקות" זו מאפשרת לתאי ה- T לסרוק את התא שמולם, ואם מדובר בתא מלנומה – להשמידו באמצעות הזרקה של חומרי הרס. במחקר זה מצאנו שההפחתה בייצור החלבון הקריטי ADAR1 גורמת לתאי המלנומה להיות "חלקים" באופן שמקשה על תאי ה- T להצמד אליהם ולהוציא לפועל את יכולת הזיהוי וההרג. המנגנון המולקולרי פוענח (הקטנת ייצור חלבון ההידבקות ICAM1), ואף מצאנו קשר בין עוצמת אירועים אלו לבין סיכויי ההצלחה של טיפולים אימונותרפיים בחולים, שיכול להוות בסיס לפיתוח של כלים דיאגנוסטיים. במחקר המשך, תיקפנו את הדינמיקה של ביטוי חלבון ההדבקות ICAM1 בתהליך התקדמות המלנומה מהנגע הראשוני, דרך גרורות בבלוטות לימפה ועד איברים מרוחקים.

לקריאה

כיצד מלנומות מונעות את איתורן ע"י תאי T של מערכת החיסון?

במחקר זה זיהינו אירוע יסודי שמתרחש במעבר מלנומה ראשונית (הנגע העורי) למלנומה גרורתית, המאפשר לה "להעלם מהרדאר" של מערכת החיסון: הפחתה בייצור של החלבון הקריטי ADAR1. כשזה קורה, חלה ירידה משמעתית בייצור של חלבונים רבים שמזוהים על ידי הגלאים של מערכת החיסון, ובהתאם היא לא יכולה לעקוב אחר מוקדי המלנומה. בעבודה זו פענחנו את המנגנון המולקולרי של תופעה זו. אם בכל זאת מגיעים לסביבת המלנומה תאי T, גם אם מעטים, ומתחילים לפעול כנגדה, יש למערכת החיסון מנגנון-נגד מיוחד ש"מכריח" את המלנומה לבטא מחדש תצורה חליפית של החלבון ADAR1, ובכך "לפתוח את הדלת" להזרמת תגבורת. עבודת מפתח זו ממחישה את יחסי הגומלין ההדוקים את מלנומה למערכת החיסון.

לקריאה

מה משפיע על יכולת תאי T של מערכת החיסון לאתר מוקדי מלנומה?

כדי שתאי ה- T יאתרו את מוקדי המלנומה, עליהם לייצר "גלאים" שיגלו את החלבונים שמייצרים תאי המלנומה, וכך יוכלו "לעקוב" אחריהם. במחקר זה ביצענו איפיון של החלבונים שתאי המלנומה מייצרים, ושניתנים לגילוי ע"י הגלאים של תאי ה- T. הממצא המעניין ביותר היה שהחלבון שמיוצר בכמות הגדולה ביותר ע"י מלנומה דווקא אינו מאותר ע"י הגלאים של תאי ה- T. כאשר הגלאי ה"נכון" הוכנס לתאי ה- T באמצעות הנדסה גנטית, תאי ה- T "המשופרים" הצליחו לנוע ביעילות רבה יותר לעבר המלנומה ולפעול כנגדה. ההבנה הזו עשויה לתרום לפיתוח שיטות טיפול חדשות, שבהן ישפרו את יכולת תאי החיסון להגיע ישירות למוקדי המלנומה.

לקריאה

כיצד מלנומות מייצרות CEACAM1?

בגידולי מלנומה רבים מופיע שינוי גנטי (מוטציה) בחלבון שנקרא BRAF, שכנגדו יש טיפול ביולוגי. אנו מצאנו מתאם גבוה בין מוטציה ב- BRAF ובין ייצור החלבון CEACAM1. כאשר חושפים תאי מלנומה לטיפול הביולוגי, ייצור ה- CEACAM1 יורד, וכך גם יכולת התאים להתרבות ולהתגונן בפני מערכת החיסון. פענחנו את האופן בו מסלול ה- BRAF שולט על הייצור של CEACAM1 (באמצעות חלבון ההפעלה ETS1), ובכך שופכים אור חדש על מנגנוני הפעולה של הטיפולים הביולוגיים כנגד מלנומה. במחקר נוסף, אנו מראים שיש לתאי המלנומה מנגנון נוסף לשליטה בחלבון ההפעלה ETS1, ובכך על ייצור CEACAM1 – באמצעות החלבון SOX9. מחקרים אלו שופכים אור חשוב על המנגנונים הביולוגיים התורמים להתפתחות של מלנומה תוך ניצול החלבון CEACAM1.

לקריאה

כיצד מלנומות מייצרות CEACAM1?

בגידולי מלנומה רבים מופיע שינוי גנטי (מוטציה) בחלבון שנקרא BRAF, שכנגדו יש טיפול ביולוגי. אנו מצאנו מתאם גבוה בין מוטציה ב- BRAF ובין ייצור החלבון CEACAM1. כאשר חושפים תאי מלנומה לטיפול הביולוגי, ייצור ה- CEACAM1 יורד, וכך גם יכולת התאים להתרבות ולהתגונן בפני מערכת החיסון. פענחנו את האופן בו מסלול ה- BRAF שולט על הייצור של CEACAM1 (באמצעות חלבון ההפעלה ETS1), ובכך שופכים אור חדש על מנגנוני הפעולה של הטיפולים הביולוגיים כנגד מלנומה. במחקר נוסף, אנו מראים שיש לתאי המלנומה מנגנון נוסף לשליטה בחלבון ההפעלה ETS1, ובכך על ייצור CEACAM1 – באמצעות החלבון SOX9. מחקרים אלו שופכים אור חשוב על המנגנונים הביולוגיים התורמים להתפתחות של מלנומה תוך ניצול החלבון CEACAM1.

לקריאה

החלבון CEACAM1 קשור בהתפתחות מלנומה

במחקר זה מצאנו כי ייצור החלבון CEACAM1 עולה ככל שהמלנומה מתקדמת יותר, מנקודת חן שפירה ועד מלנומה גרורתית. אנו מוכיחים שחלבון זה לא רק מקנה למלנומה עמידות בפני מערכת החיסון, אלא גם מעודד את קצב התרבות תאי המלנומה. המאמר מתאר את המנגנון המולקולרי שבאמצעותו CEACAM1 מגביר את קצב חלוקת תאי המלנומה. ישנן וריאציות מולדות של CEACAM1 שעשויות לגרום לו להיות מיוצר בקלות רבה יותר, ומצב זה קשור בסיכון מוגבר לפתח מלנומה.

לקריאה

החלבון CEACAM1 קשור בהתפתחות מלנומה

במחקר זה מצאנו כי ייצור החלבון CEACAM1 עולה ככל שהמלנומה מתקדמת יותר, מנקודת חן שפירה ועד מלנומה גרורתית. אנו מוכיחים שחלבון זה לא רק מקנה למלנומה עמידות בפני מערכת החיסון, אלא גם מעודד את קצב התרבות תאי המלנומה. המאמר מתאר את המנגנון המולקולרי שבאמצעותו CEACAM1 מגביר את קצב חלוקת תאי המלנומה. ישנן וריאציות מולדות של CEACAM1 שעשויות לגרום לו להיות מיוצר בקלות רבה יותר, ומצב זה קשור בסיכון מוגבר לפתח מלנומה.

לקריאה

ככל שהמלנומה מתקדמת יותר כך יש יותר CEACAM1 בחולים

במחקר זה הראנו שהחלבון CEACAM1 מופיע בכמות גבוהה אצל חולי מלנומה עם גידולים פעילים, בהשוואה לחולים שהחלימו ולתורמים בריאים. רמות גבוהות של החלבון בדם של חולי מלנומה עלולות להעיד על סיכוי נמוך להחלמה ולשרידות מופחתת. הדבר עולה בקנה אחד עם תפקידו של החלבון בבלימת מערכת החיסון מקיפה יעילה של המלנומה. תוצאות אלו אף מרמזות כי מדידת רמות CEACAM1  יכולה לשמש ככלי לניטור התקדמות המחלה, ועשויה להוות כלי לניטור ולהערכת מצבם של חולי מלנומה.

לקריאה

בעת התקפה ע"י מערכת החיסון תאי המלנומה מפעילים את מנגנון ההתחמקות

מצאנו כי תאי המלנומה מגבירים את הייצור של החלבון CEACAM1 בתגובה לנוכחות של תאי מערכת החיסון, וכך הופכים לעמידים יותר. החלבון CEACAM1 מסייע לתאי המלנומה לחמוק ממערכת החיסון, ולכן הדבר מצביע על כך שתאי המלנומה יכולים "להתאים את עצמם" לתקיפות החיסוניות ולהגביר את עמידותם. תצפית זו תומכת בכך שהחלבון CEACAM1 עשוי לשמש כמטרה טיפולית חדשה לחיזוק המערכת החיסונית במאבק נגד מלנומה.

לקריאה

גילוי מנגנון התחמקות של מלנומה ממערכת החיסון (החלבון CEACAM1)

מערכת החיסון של הגוף מגיבה כנגד גידולים דרך תפקוד משולב של מרכיבים שונים, כאשר תאים מסוג T שנמצאים בתוך הגידול הם אלו שבסופו של דבר מבצעים את פעילות התקיפה וההשמדה של תאי הסרטן. מצאנו כי חלבון בשם CEACAM1 המצוי גם על תאי ה- T וגם על תאי המלנומה, מפריע ליכולתם של תאי ה- T לתקוף את תאי המלנומה ביעילות. חלבון זה מאפשר לתאי הסרטן "להתחמק" מהתקפות מערכת החיסון, מה שעלול להחליש טיפולים שמבוססים על חיזוק מערכת החיסון מחד, ולהוות מטרה לפיתוח תרופות חדשות מאידך.

לקריאה

הגדלת הבטיחות של הטיפול התאי ב- TIL במלנומה גרורתית

בעבודה זו השווינו בין מספר שיטות הכנה של הגוף לפני טיפול עם עירוי תאי. מצאנו כי מינון ביניים של כימותרפיה (60 מ"ג/ק"ג ציקלופוספמיד עם פלודרבין) הוא יעיל כמו מינון גבוה יותר, אך עם הרבה פחות תופעות לוואי וקיצור זמן האשפוז. בנוסף, זיהינו מדדים פשוטים של מערכת החיסון בדם שיכולים לסייע לנבא אילו מטופלים צפויים להגיב היטב לטיפול ולהאריך חיים. ממצאים אלו תורמים לשיפור הטיפול האישי במלנומה מתקדמת, תוך הגברת היעילות והפחתת תופעות הלוואי.

לקריאה

פיתוח בדיקה המנבאת הצלחה עם הטיפול בעירוי TIL

בעבודה זו מצאנו פרופיל ייחודי של שני סמנים מולקולריים בעירוי תאי TIL, המאפשר לחזות אילו חולי מלנומה יגיבו בהצלחה לטיפול חדשני זה. רמות נמוכות של שני סמנים ספציפיים (miR-34a ו- miR-22) קשורות לסיכויי הצלחה גבוהים יותר לטיפול, ליכולת משופרת של תאי ה-T להשמיד את תאי המלנומה, ולהישרדות ארוכת טווח של המטופלים. ממצאים אלה מאפשרים לסייע בהתאמה אישית מדויקת יותר של הטיפול ולשיפור סיכויי ההצלחה. גילוי זה מציע תקווה חדשה להתאמה אישית של הטיפול במלנומה מתקדמת, ופותח דלת לשיפור משמעותי בתוצאות הטיפול.

לקריאה

מתי בטוח להפסיק טיפול אימונותרפי?

מחקר מקיף בקרב חולי מלנומה גרורתית שופך אור על השאלה החשובה מתי בטוח להפסיק טיפול אימונותרפי לאחר תגובה מוצלחת, מבלי לגרום להחמרה במחלה. התברר שחולים שהשיגו נסיגת מחלה מלאה בתגובה לטיפול היו בסיכון נמוך משמעותית להישנות המחלה לאחר הפסקת הטיפול, בהשוואה למי שהשיגו תגובה חלקית או מחלה יציבה בלבד. עוד נמצא שהסיכון להישנות היה גבוה יותר בקרב מטופלים שנזקקו לטיפול סטרואידי ממושך בשל תופעות לוואי חמורות. ככל הנראה יש צורך בלפחות 18 חודשי טיפול, ונראה שאין יתרון לטיפול מעבר לשנתיים. תובנות אלו מסייעות לצוות הרפואי להתאים באופן מיטבי את משך הטיפול האימונותרפי ולהפחית את הסיכון להישנות המחלה.

לקריאה

ניסיון עולם אמיתי בטיפול במאות חולי מלנומה גרותית באימונותרפיה משולבת

בעבודה זו הראינו כי טיפול משולב באימונותרפיה (איפילימומאב וניבולומאב) מספק תגובה טובה ומתמשכת בקרב חולי מלנומה גרורתית במסגרת טיפולי הסל, בדומה לממצאים במחקרים קליניים מבוקרים. נמצא כי טיפול זה מביא לשיעורי תגובה גבוהים במיוחד (מעל 60%) כאשר ניתן כקו טיפול ראשון, לצד שיפור משמעותי בהישרדות לטווח הארוך. תופעות הלוואי אמנם שכיחות ודורשות מעקב צמוד, אך רובן נשלטות היטב בטיפול רפואי מתאים. ממצאים אלה מדגישים את חשיבות ההתאמה האישית של הטיפול ומעניקים תקווה ממשית לחולי מלנומה מתקדמת.

לקריאה

אימונותרפיה מגדילה את הסיכון לאירועים ווסקולריים כגון התקף לב או שבץ

בעבודה זו מצאנו כי טיפולי אימונותרפיה עלולים להיות קשורים לאירועים וסקולריים חריפים כגון שבץ או התקפי לב, במיוחד במהלך ששת החודשים הראשונים לטיפול. מטופלים עם גורמי סיכון קיימים, כמו יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם או סוכרת, עלולים להיות חשופים יותר לסיבוכים אלה. עם זאת, שיעור האירועים הווסקולריים היה דומה בקרב מטופלים שקיבלו טיפול כימותרפי בלבד, מה שמצביע על כך שהסיכון אינו ייחודי לאימונותרפיה. ממצאים אלו מדגישים את הצורך בניטור רפואי צמוד של מטופלים עם גורמי סיכון קרדיווסקולריים, במיוחד בתחילת הטיפול. עבודה זו מלמדת על הצורך בהבנה של ההקשר הטיפולי הרחב על מנת למזער את הסיכונים.

לקריאה

כיצד ניתן למנוע הישנות של רעילות ריאתית מאימונותרפיה?

בעבודה זו התמקדנו בחולי מלנומה גרורתית שטופלו באימונותרפיה ופיתחו תופעת לוואי נדירה – דלקת ריאות כתוצאה מתגובה חיסונית (פנוימוניטיס). גילינו שתופעה זו עלולה לחזור לאחר טיפול מוצלח בסטרואידים, גם ללא חידוש האימונותרפיה. מנתוני המחקר עולה כי מטופלים שפיתחו דלקת בשלב מוקדם יותר בטיפול וטופלו במהלך סטרואידים קצר יחסית היו בסיכון מוגבר לאירוע חוזר. החדשות המעודדות: גם בפעמים החוזרות ניתן לטפל במצב בהצלחה באמצעות סטרואידים במינון מתאים למשך זמן ממושך יותר. בהתאם לכך, מומלץ לעקוב מקרוב אחר מטופלים עם דלקת ריאות אימונותרפית המופיעה מוקדם, ואף לשקול קורס סטרואידים ארוך יותר כבר באירוע הראשון. עבודה זו שופכת אור כיצד לטפל נכון בפנוימוניטיס ולהקטין את הסיכון שהיא תחזור.

לקריאה

: טיפול אימונותרפי הוא בטוח ויעיל מאוד באוכלוסייה מבוגרת מעל גיל 80

בעבודה זו הראינו כי מטופלים בגיל 80 ומעלה עם מלנומה גרורתית מגיבים בצורה טובה במיוחד לטיפול אימונותרפי יותר מהקבוצה הצעירה יותר (65–79). נסיגת המחלה מתרחשת מהר יותר והסיכוי להשיג הפוגה מלאה גבוה יותר. מצד שני, הסבילות הכללית של הטיפול נותרה טובה ואינה גבוהה יותר בהשוואה למטופלים צעירים יותר. הממצאים מעידים כי גם עבור מטופלים מבוגרים מאוד, שיקול קליני של מתן טיפול אימונותרפי עשוי להיות מועיל ואף מוביל לשיעורי תגובה גבוהים – בשילוב עם איכות חיים משופרת. עבודה זו היתה אחת הראשונות בעולם שהדגימה את אפשרויות השימוש באימונותרפיה באוכלוסיה המבוגרת.

לקריאה

זיהוי תופעת לוואי חדשה של אימונותרפיה בלבלב

בעבודה זו חשפנו לראשונה תופעת לוואי ייחודית בטיפולים אימונותרפיים של דלדול הלבלב (Pancreatic atrophy). דלדול זה עלול להוביל לכשל בתפקוד הלבלב ולשלשול כרוני שלא מגיב לסטרואידים. החדשות הטובות הן שאפשר לאבחן זאת באמצעות הדמיה ובדיקות אנזימי עיכול, ולטפל באמצעות מתן תוספי אנזימי לבלב. מדובר בתופעה שחשוב להכיר, מאחר שהיא עלולה לדמות "קוליטיס" ונדרשת גישה טיפולית שונה. עבור מטופלים, זיהוי מוקדם וטיפול מדויק עשויים להעלים סבל מצד אחד ולמנוע הפסקת טיפול אימונותרפי מציל חיי מצד שני.

לקריאה

זיהוי תופעות לוואי של אימונותרפיה במפרקים וכיצד לטפל בהן

בעבודה זו הצגנו כמעט לראשונה שאימונותרפיה יכולה לגרום לתסמינים ראומטיים משמעותיים כגון דלקת מפרקים. מבין כ‑ 400 חולים שנבדקו, 14 הציגו תופעות ראומטיות, בעיקר דלקת מפרקים דלקתית המתעוררת לרוב בשלב מאוחר יחסית של הטיפול. על פי הממצאים, הטיפול בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות הועיל פחות, בעוד שטיפול בסטרואידים במינון גבוה והוספת מטוטרקסאט שיפרו את מצבם של רוב המטופלים. חשוב לזהות תסמינים מוקדם, כדי לאפשר טיפול מתאים מבלי להפסיק את האימונותרפיה המחוללת שיפור אמיתי בסיכויי ההישרדות של המטופלים. עבודה זו היתה מהראשונות בעולם לזהות תופעת לוואי זו וכיצד לטפל בה באופן פשוט ויעיל.

לקריאה

השתלות צואה כטיפול פורץ דרך במלנומה באמצעות תכנות מחדש של מערכת החיסון

מחקר חדשני זה מצביע על כך שהשתלת צואה מתורמים שהחלימו ממלנומה גרורתית בעקבות טיפול אימונותרפי, בשילוב עם מתן חוזר של טיפול אימונותרפי, עשויה לסייע לחולי מלנומה גרורתית שמיצו את כל אפשרויות הטיפול. בקרב עשרה חולי מלנומה כאלו שהשתתפו במחקר, נצפו שלושה שהראו נסיגת מחלה משמעותית, כולל חולה אחד שהגיע להפוגה מלאה. דגימות מרקמת הגידולים הדגימה עלייה מרשימה בפעילות מערכת החיסון, מה שמרמז על שיפור ביכולתה לזהות ולתקוף את תאי הסרטן בזכות השתלת הצואה. עבודה זו היתה הראשונה בעולם בנושא, פתחה תחום טיפולי חדש לגמרי ופורסמה באחד העיתונים החשובים ביותר במדע – Science.

לקריאה

פיתוח טיפול תאי כנגד מלנומה המבוסס על לימפוציטים חודרי גידול (TIL)

בעבודה זו אנו מתארים טיפול חדשני במלנומה גרורתית המבוסס על תאי T המופקים ישירות מרקמת הגידול (Tumor infiltrating lymphocytes – TIL). תאי ה- TIL מבודדים ומשופעלים במעבדה ואז מוחזרים לגוף, בשילוב עם טיפול בחומר מעודד גדילה של תאים חיסוניים  הנקרא אינטרלאוקין-2. התוצאות מצביעות על אחוזי תגובה מרשימים, כולל חולים שהשיגו נסיגת מחלה מלאה (רמיסיה מלאה) הנשמרת לאורך זמן. גישה זו מיועדת לחולי מלנומה המתמודדים עם מחלה מתקדמת, ואף עשויה להועיל למטופלים שלא הגיבו לטיפולי אימונותרפיה מקובלים אחרים. גישת TIL פותחה בארה"ב בשנות ה- 80 וה- 90. בעבודה זו הנחנו את אחד היסודות המרכזיים שהביאו לקבלת השיטה בעולם, שיטה שכיום מבוצעת באופן נרחב במדינות רבות.

לקריאה

פיתוח טיפול תאי חדשני כנגד מלנומה המבוסס על תאי הרג טבעיים

מחקר זה אנו מציגים גישה חדשנית לטיפול במלנומה באמצעות תאי NK (תאי הרג טבעיים) המופקים מתורמים בריאים ומעובדים מחוץ לגוף. הראינו כיצד אפשר להעצים משמעותית את פעילות התאים נגד גידולי מלנומה, בין היתר על ידי בחירת תורמים מתאימים, שיטות גידול שונות והתאמה ביולוגית על בסיס ביטוי קולטני הרג. הניסוי נערך בשלב מעבדתי-פרה-קליני, אך התוצאות מבטיחות ומדגימות פוטנציאל לטיפול יעיל וייחודי. גישה זו עשויה לסלול דרך לאפשרויות טיפול חדשות, המשלבות יתרון של תאי NK חזקים עם יכולת זיהוי ופגיעה ממוקדת בתאי הסרטן.

לקריאה

פיתוח תרופה חדשה כנגד מלנומה וגידולים אחרים

בעבודה זו הצגנו גישה אימונותרפית פורצת דרך למלחמה במלנומה, המבוססת על חסימת החלבון CEACAM1 , שמסייע לגידולים לחמוק ממערכת החיסון. בעזרת נוגדן חדשני שפיתחנו, הצלחנו להעצים את פעילות תאי ה- T ובכך לשפר באופן משמעותי את יכולת הגוף להשמיד תאי מלנומה. תוצאות המחקר מעידות שרוב גרורות המלנומה מבטאות את החלבון, מה שהופך את הטיפול לרלוונטי למרבית המטופלים. גישה זו עשויה להוביל לטיפול ממוקד יותר ופחות תופעות לוואי, ולעבוד בשילוב עם שיטות אימונותרפיה קיימות. התרופה הדגימה לאחרונה תוצאות חיוביות בניסויי פאזה שניה בסרטן הלבלב וממשיכה את תהליך הפיתוח במגוון גידולים.

לקריאה

תופעות לוואי חיסוניות מטיפולים ביולוגיים קשורות בתועלת משמעותית מהטיפול

בעבודה זו גילינו כי תופעות לוואי הקשורות למערכת החיסון, כגון ויטיליגו (הבהרה של איזורים מסויימים של העור) או דלקות עיניים, שהתפתחו במהלך טיפול ביולוגי בחולי מלנומה גרורתית, מנבאות תגובה טובה במיוחד לטיפול והישרדות ממושכת. אצל חולים שחוו תופעות אלו, משך הזמן עד התקדמות המחלה היה ארוך משמעותית לעומת חולים ללא תופעות אלה (פי 7). תוצאות אלו מצביעות על האפשרות שתופעות לוואי חיסוניות הן סימן לתגובה חזקה ויעילה של מערכת החיסון כנגד המלנומה. זיהוי תופעות אלו עשוי לסייע לצוות הרפואי בהתאמה מיטבית של הטיפול ולשפר את סיכויי ההחלמה והישרדות החולים.

לקריאה

תופעת לוואי חיסונית מטיפול ביולוגי

במאמר זה תיארנו תופעה נדירה של תגובה אלרגית קשה לתרופה, שהופיעה לאחר טיפול במעכבי BRAF במטופלת עם מלנומה. התופעה היתה קשורה לנסיגה משמעותית בגידול הסרטני, ללא טיפול נוסף, שהופסק בשל התגובה האלרגית. המקרה חושף כי התגובה החיסונית החזקה שגרמה לפריחה עורית חמורה הובילה להפעלה של מערכת החיסון נגד המלנומה עצמה. תגלית זו מצביעה על פוטנציאל לא צפוי שבו תופעות לוואי אימונולוגיות עשויות לתרום לשיפור משמעותי במצבם של חולים. המחקר מדגיש את חשיבות הניסיון והמומחיות באבחון נכון של תגובות חריגות לטיפול ואת הפוטנציאל לנצל תהליכים אלו למטרות טיפוליות עתידיות.

לקריאה

אפיון תופעות הלוואי מתרופות ביולוגיות שונות למלנומה

מחקר זה מספק מידע חשוב על בטיחות השימוש בשילובי תרופות ממוקדות מטרה (מעכבי  BRAF ו- MEK) לטיפול בחולי מלנומה מתקדמת, תוך זיהוי תופעות לוואי משמעותיות שונות בין השילובים הקיימים. אנו מראים שיש הבדל בין האפשרויות השונות,: שילוב התרופות Vemurafenib + Cobimetinib היה קשור יותר לבעיות עור חמורות, כולל תסמונת סטיבנס-ג'ונסון; שילוב Dabrafenib + Trametinib הוביל יותר למקרים של חום גבוה, ואילו השילוב  Encorafenib + Binimetinibהציג יותר סיכון לתופעות נוירולוגיות (כגון נוירופתיה ע"ש בל) ובעיות כלייתיות. המחקר מדגיש את החשיבות שבבחירה מושכלת ומותאמת אישית של הטיפול, לצד מעקב רפואי הדוק, לשיפור איכות החיים והבטיחות של המטופלים.

לקריאה

מציאת חתימה מולקולרית בדם המעידה על מלנומה

בעבודה זו חקרנו דגימות דם מלמעלה מ- 70 חולים במלנומה, סרטן כליות וסרטן מעי גס. לאחר ביצוע אפיון נרחב של אלפי חלקיקי רנ"א קטנים, מצאנו חתימה שמבחינה באופן מובהק את חולי המלנומה מנבדקים בריאים, כמו גם מחולי סרטן כליות וסרטן מעי גס. טכנולוגיה מסוג זה מהווה מיסודות הבדיקות המתקדמות שמופיעות כיום בשוק וקשורות לאבחון סרטן בבדיקת דם.

לקריאה

הימצאות החלבון CEACAM1 בדם מעידה על מחלה אגרסיבית

במחקר זה אפיינו את כמות החלבון CEACAM1  בדם של חולי מלנומה שטופלו בטיפולים אימונותרפיים שונים. מצאנו שככל שהרמה גבוהה יותר, הדבר מעיד על מחלה אגרסיבית יותר, סיכויי תגובה נמוכה יותר והישרדות נמוכה יותר. כמו כן, מצאנו שירידה בכמות החלבון בדם בתגובה לטיפול משקפת הצלחה טיפולית ותועלת ארוכת טווח. בדיקה זו עשויה להיות רלוונטית לקביעת הסיכון של חולי מלנומה, אך מצריכה תיקוף נוסף.

לקריאה

הימצאות החלבון CEACAM1 בדם מעידה על מחלה אגרסיבית

במחקר זה אפיינו את כמות החלבון CEACAM1  בדם של חולי מלנומה שטופלו בטיפולים אימונותרפיים שונים. מצאנו שככל שהרמה גבוהה יותר, הדבר מעיד על מחלה אגרסיבית יותר, סיכויי תגובה נמוכה יותר והישרדות נמוכה יותר. כמו כן, מצאנו שירידה בכמות החלבון בדם בתגובה לטיפול משקפת הצלחה טיפולית ותועלת ארוכת טווח. בדיקה זו עשויה להיות רלוונטית לקביעת הסיכון של חולי מלנומה, אך מצריכה תיקוף נוסף.

לקריאה

מיקום הגרורות של מלנומה בגוף משפיע על הסיכוי לתגובה לטיפולים

המאמר עוסק בפרופילים חלבוניים (פרוטאומיקה) של מלנומה גרורתית והשפעתם על המיקום האורגני של הגרורות ועמידות הטיפולים. באמצעות ניתוח נתונים מפרוסות גידולים של 185 מטופלים, מצאנו שמיקומי הגרורות (כגון ריאות, כבד או מוח) משפיעים על תגובת הגוף לטיפולים, כולל אימונותרפיה וטיפולים ביולוגיים מוכווני מטרה. בפרט, גרורות בריאות הראו פעילות חיסונית גבוהה יותר ותוצאות קליניות טובות יותר בהשוואה לאיברים אחרים.

לקריאה

מנגנון אלימות חדש של מלנומה – מבנים דמויי כלי דם

בעבודה זו חקרנו תופעה שבה תאי המלנומה יוצרים מבנים דמויי כלי דם, המנבאת מהלך מחלה אגרסיבי. מצאנו שניקוטינמיד (צורה של ויטמין B3) מונעת היווצרות מבנים אלו ומשמידה מבנים שכבר קיימים, באמצעות השפעה על ייצור חלבוני מפתח ועל פעילויות תאיות שונות. העבודה מהווה בסיס מדעי עקרוני לשילוב חומר זה במשלבים טיפוליים שונים כחלק מפרוטוקולים מחקריים.

לקריאה

כיצד תאי מלנומה מקומית נעים לאיברים אחרים והופכים למלנומה גרורתית

זוהי עבודת המשך נוספת, שנעשתה בשיתוף פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת MD Anderson בטקסס. בעבודה זו התמקדנו בתהליך יצירת הגרורות עצמן. מצאנו שהאנזים ADAR1 יכול לערוך ולשנות באופן ישיר את חלקיק הרנ"א הקטן miR-455, ובכך לשנות את תפקודו. הירידה בייצור ADAR1 שתיארנו בעבודות הקודמות, גורמת לכך שתהיה פחות עריכה של miR-455 וכפועל יוצא מזה התאים הופכים לתנועתיים יותר, ובעלי יכולת מוגברת לייצר התפתחות גרורות. עבודה זו מאירה על מנגנון מרכזי ליצירת גרורות ולהתפתחות מלנומה אגרסיבית.

לקריאה

כיצד תאי מלנומה מקומית רוכשים יכולת לפלוש לרקמות כשהופכים למלנומה גרורתית

זוהי עבודת המשך לעבודה הקודמת, שמתמקדת בהבנת המגנונים שבזכותם מלנומה הופכת לפולשנית כבסיס ליצירת מחלה גרורתית. מצאנו שהחלבוןADAR1  מווסת את הייצור של החלבון  ITGB3, שמאפשר לתאי מלנומה להקשר לרקמות ולנוע דרכן, ופענחנו שלל מנגנונים העומדים בבסיס תופעה זו. ההשתקה של ייצור ADAR1 היא אירוע מרכזי שמאפשר לתאי המלנומה לרכוש יכולות פלישה ותנועה, שמאפיינים את ההתקדמות למחלה גרורתית.

לקריאה

כיצד תאי מלנומה מקומית רוכשים יכולת לפלוש לרקמות כשהופכים למלנומה גרורתית

זוהי עבודת המשך לעבודה הקודמת, שמתמקדת בהבנת המגנונים שבזכותם מלנומה הופכת לפולשנית כבסיס ליצירת מחלה גרורתית. מצאנו שהחלבוןADAR1  מווסת את הייצור של החלבון  ITGB3, שמאפשר לתאי מלנומה להקשר לרקמות ולנוע דרכן, ופענחנו שלל מנגנונים העומדים בבסיס תופעה זו. ההשתקה של ייצור ADAR1 היא אירוע מרכזי שמאפשר לתאי המלנומה לרכוש יכולות פלישה ותנועה, שמאפיינים את ההתקדמות למחלה גרורתית.

לקריאה

כיצד תאי מלנומה מקומית רוכשים יכולת להתרבות כשהופכים למלנומה גרורתית

בעבודה זו חקרנו דגימות ממאות מטופלים ומצאנו שבעת המעבר של מלנומה מגידול מקומי לגרורתי, הייצור של החלבון ADAR1 פוחת משמעותית, בהלימה מלאה עם יכולת ההתרבות המוגברת שרואים במלנומה מתקדמת. הוכחנו שבאופן נורמלי, החלבון ADAR1 מרסן את ההתרבות של תאי מלנומה באמצעות שליטה עמוקה ורחבת היקף בייצור חלקיקי רנ"א קטנים בתא. בהמשך, מצאנו כיצד תאי המלנומה משתיקים את ייצור ADAR1, על מנת לרכוש את היכולת להתרבות. עבודת זו פרצה את הדרך בתחום חקר ADAR1 בכלל ובביולוגיה של מלנומה בפרט, כבסיס אפשרי בעתיד לפיתוח תרופות חדשות.

לקריאה

לחלקיק רנ"א MiR-17 יש תפקיד מפתח בהקניית תכונות של אגרסיביות לתאי מלנומה

בשתי עבודות אלו הראינו ש- miR-17 מעודד חלוקה והתרבות של תאי מלנומה, כמו גם את יכולתם לנוע ובכך פוטנציאלית ליצור גרורות. מבחינה מנגנונית מולקולרית, מצאנו את המרכיבים במבנה של miR-17 שאחראים על פעילות זו, את המנגנונים התאיים אותם הוא מבקר וכיצד אלו בסופו של דבר משפיעים על התרבות תאי מלנומה ויכולתם לנוע. המחקר מדגיש האפשרות כיצד ניתן לנצל זאת לפיתוח טיפולים ממוקדים חדשניים למלנומה.

לקריאה

לחלקיק רנ"א MiR-17 יש תפקיד מפתח בהקניית תכונות של אגרסיביות לתאי מלנומה

בשתי עבודות אלו הראינו ש- miR-17 מעודד חלוקה והתרבות של תאי מלנומה, כמו גם את יכולתם לנוע ובכך פוטנציאלית ליצור גרורות. מבחינה מנגנונית מולקולרית, מצאנו את המרכיבים במבנה של miR-17 שאחראים על פעילות זו, את המנגנונים התאיים אותם הוא מבקר וכיצד אלו בסופו של דבר משפיעים על התרבות תאי מלנומה ויכולתם לנוע. המחקר מדגיש האפשרות כיצד ניתן לנצל זאת לפיתוח טיפולים ממוקדים חדשניים למלנומה.

לקריאה

קרינת UV מסייעת להתפתחות מלנומה דרך הקטנת הבקרה ע"י חלקיקי רנ"א קטנים

קרינת UV גורמת לשינויים כימיים אופייניים בדנ"א של התאים. בעבודה זו חקרנו את משמעות שינויים אלו בהקשר של חלקיקי רנ"א קטנים. מסתבר שהשינויים האופיינים דווקא לקרינת UV, בשונה מגורמים סביבתיים אחרים שגורמים לסרטן, מקטינים באופן משמעותי את הבקרה התאית ע"י חלקיקי מיקרו-רנ"א. הקטנת בקרה זו כנראה משחקת תפקיד משמעותי בהתפתחות מלנומה כתוצאה מחשיפה לשמש. ממצא מעניין הוא שבאוכלוסייה כהת עור יש באופן מולד עמידות מוגברת לשינויים אלו בהקשר של מיקרו-רנ"א, בהלימה לשכיחות נמוכה בהרבה למלנומה עורית באזורים חשופים לשמש באוכלוסיה זו.

לקריאה

חלקיקי רנ"א קטנים שולטים במאפיינים של מלנומה אגרסיבית

בעבודת מפתח זו, הגדרנו את החשיבות של חלקיקי רנ"א קטנים (מיקרו-רנ"א) בשליטה על קצב חלוקת התא, יכולתו לנוע ולפלוש דרך רקמות ויכולתו ליצור גידולים. מצאנו שישנן שתי קבוצות מרכזיות של מיקרו-רנ"א במלנומה: כאלו שמרסנות את הפעילות הסרטנית וכאלו שמעודדות אותה. במלנומות אגרסיביות אכן ניתן למצוא פחות מהקבוצה המרסנת ויותר מהקבוצה המעודדת. לעבודה ערך משמעותי בהבנת הביולוגיה של מלנומה, וכבסיס לפיתוח אמצעי אבחון וטיפול חדשניים.

לקריאה

ההנחיות וההוריות למעקב דיגיטלי אחר מטופלים בסיכון למלנומה – נייר עמדה מטעם האיגוד הישראלי לרפואת עור ומין

עופר רייטר, מור מיודובניק, אמילי אביטן-הרש, נדב אסטמן, ניר נתנזון, איילת רשפון, אביב ברזילי, אלון סקופ הקדמה: אבחון מוקדם של מלנומה עשוי להביא לצמצום התחלואה והתמותה ממחלה זו. מטרות: להציע קווים מנחים לבחירת מטופלים שיכולים להפיק תועלת ממעקב דיגיטלי אחר נגעי עור. שיטות מחקר: סקירת ספרות מקצועית וקונצנזוס של מומחים שמונו על ידי האיגוד הישראלי לרפואת עור. תוצאות: מיפוי שומות ומעקב דרמוסקופי דיגיטלי הינן שיטות יעילות לאבחון מוקדם של מלנומה, המתבססות על איתור שינויים במהלך מעקב סדרתי אחר נגעים. מיפוי שומות כולל סדרת צילומים קליניים המתעדת את מרבית שטח העור של המטופל ומיועדת למעקב ארוך טווח (אחת ל-6-12 חודשים) ומעקב דרמוסקופי דיגיטלי כולל צילום בתקריב של נגע שטיבו אינו ברור לצורך מעקב קצר טווח אחת ל- 3-4 חודשים. מספר מחקרים ומטא-אנליזות מיפו את גורמי הסיכון למלנומה, הכוללים גורמים גנטיים ומשפחתיים וגורמים קליניים ופנוטיפיים. על בסיס גורמי הסיכון, בשילוב עם גורמים המשפיעים על דרגת הקושי במעקב קליני אחר המטופלים, גובשה רשימת אינדיקציות למיפוי שומות. הרשימה חולקה לשלוש קטגוריות: מטופלים שיפיקו תועלת מרבית, תועלת בינונית ותועלת נמוכה מהמעקב. האינדיקציות למעקב דרמוסקופי דיגיטלי כוללות נגע עורי שטוח או מעט מורם, בעל מאפיינים דרמוסקופיים שאינם חד משמעיים למלנומה. דיון וסיכום: מיפוי שומות משפר את הגילוי המוקדם של מלנומה, מעלה רגישות וסגוליות ומונע ביופסיות מיותרות. אולם, קיים צורך בתיעדוף המטופלים שיבצעו המעקב דיגיטלי לאיתור מוקדם של מלנומה בשל עלויות גבוהות הכרוכות בשירות והיותו שירות שאינו כלול בסל הבריאות. רשימת האינדיקציות שגובשה דומה לרשימות אינדיקציות של ארגונים בינלאומיים אחרים ומפורטת במאמר.    

לקריאה

דיסביוזיס חיידקי בעור במחלת דרייה

מחברים: עופר רייטר, אבנר לשם, רבקה אלכסנדר-שני, מיכאל ברנדויין, יותם כהן, אלגית ישורון, מיכאל זיו, ערן אלינב, אמיליה חודק, רוני דודיק-גד רקע: מחלה תורשתית נדירה זו מתאפיינת בתופעות עוריות עיקריות הכוללות פפולות קרטיניות באזורים סבוראים ובקיפולי העור. זיהום משני של נגעי עור נפוץ וחיידקי Staphylococcus aureus מתיישבים באופן שכיח על פגעים אלה. המחקר ביקש לאפיין את המיקרוביום החיידקי של נגעי העור במחלת דרייה בהשוואה לעור שנראה תקין ולחומרת המחלה. שיטות: כל החולים עם היסטוריה של מחלת דרייה, שעברו מעקב במרכז הרפואי עמק, הוזמנו להשתתף במחקר. חולים שלא השתמשו באנטיביוטיקה בחודש האחרון וחתמו על טופס הסכמה מדעת צורפו למחקר ונלקחו מהם דגימות עור מארבעה אתרים שונים באמצעות מטושים: קרקפת, חזה, בית שחי וכף יד. כל הדגימות נותחו לאפיון המיקרוביום החיידקי באמצעות ריצוף 16S rRNA. תוצאות: נכללו בניתוח 280 דגימות מיקרוביום שנלקחו מעור נגוע ובלתי נגוע בקרקפת, חזה, בית שחי וכף יד של 42 חולי דרייה. הסוגים החיידקיים השכיחים ביותר בכל אתרי העור היו Propionibacterium, Corynebacterium, Paracoccus, Micrococcus ו- Anearococcus. נגעי קרקפת וחזה הציגו הרכב מיקרוביום ייחודי שהונע בעיקר משכיחות של מינים מסוג Staphylococcus. חולים עם מחלה חמורה יותר הציגו שינויים במיקרוביום בחזה, בית השחי וכף היד בהשוואה לחולים עם מחלה קלה בלבד, תוך עלייה בסוגים Peptoniphilus ו- Moryella בנגעי קרקפת וכף יד בהתאמה. מסקנות: חיידקי Staphylococcus נקשרו באופן משמעותי לנגעי דרייה והם מובילים לדיסביוזיס הקשור לדרייה. חומרת המחלה נקשרה לשני סוגים חיידקיים נוספים. השאלה האם קשרים אלה ממלאים גם תפקיד סיבתי ויכולים לשמש כיעד טיפולי דורשת מחקר נוסף.

לקריאה

מעקב ארוך-טווח אחר שומות בקרב מטופלים בסיכון גבוה לסרטן העור

O Reiter 1 2, N R Kurtansky 1, S T Musthaq 1, S Dusza 1, A C Halpern 1, M A Marchetti 1, A A Marghoob 1, A Scope 1 2 3, V Rotemberg 1 רקע: הידע הקיים בנוגע להתפתחות ארוכת שנים של שומות בקרב מבוגרים הוא מוגבל. מטרת המחקר הייתה לתאר את ההיסטוריה הטבעית ארוכת הטווח של שומות הממוקות על הגו של מטופלים בסיכון גבוה לסרטן העור. שיטות: כל המטופלים שהגיעו למרפאת עור במרכז הסרטן של Memorial Sloan Kettering שעברו שני מפגשי צילום כל-גופי (TBP) בהפרש של 15 שנים או יותר נכללו במחקר(קבוצה 'רטרוספקטיבית'). כדי להסביר הטיית בחירה אפשרית, כללנו גם מטופלים עוקבים שעברו TBP לפני 15+ שנים והסכימו לעבור TBP חוזר (קבוצת 'פרוספקטיבית'). השווינו את התמונות של הצילומים הכל-גופיים והערכנו את מספר השומות הכולל, החדשות והנעלמות; מספר קרטוזות סבוראיות וקרטוזיות אקטיניות; קוטר כל שומה בשתי נקודות הזמן; שינוי הצבע של כל שומה; נוכחות של אטיפיה קלינית; וכאשר דרמוסקופיה הייתה זמינה, המאפיינים הדרמוסקופיים בכל נקודת זמן. תוצאות: מאה ושישה מטופלים נכללו במחקר. למרות שהגיל הממוצע של החולים היה 40 בתחילת ה-TBP, רוב החולים פיתחו שומות חדשות בזמן המעקב (חציון 16.4 שנים) עם ממוצע של 2.6 שומות חדשות. המספר הממוצע של השומות שנעלמו היה 0.3 (SD = 0.6). בנוסף, ל-62/106 (58%) מטופלים הייתה עלייה מוחלטת, ול-9/106 (8%) מטופלים הייתה ירידה מוחלטת בספירת השומות הכוללת שלהם. בערך מחצית מהשומות שניתן היה להעריך בשתי נקודות הזמן גדלו בקוטר שלהן בלפחות 25%. רק 6% מהשומות הצטמצמו בקוטר בלפחות 25%. לחולים עם היסטוריה של מלנומה היה שיעור גבוה יותר של שומות שנעלמו, והסיכוי שלהם לגדול היה גבוה יותר. רוב השומות לא הראו שינויים דרמוסקופיים משמעותיים. מסקנות: חולים בסיכון גבוה מפתחים שומות חדשות במהלך החיים, כאשר מעט מאוד שומות נעלמות עם הזמן. בניגוד לדיווחים קודמים, רוב השומות במבוגרים גדלו בקוטרן, בעוד שמעט שומות התכווצו.

לקריאה

גישות חדשות באבחון סרטן העור

  באופן מסורתי, האבחנה של סרטן העור מסתמכת על בדיקה גופנית (כלומר, בעין בלתי מזוינת) ולעיתים אחריה מתבצעת ביופסיה של נגעים חשודים. למרות שבדיקה היסטופתולוגית היא הגולד-סטנדרט לאבחון סרטן העור, עדיין מדובר בהליך פולשני הקשור לסיבוכים פוטנציאליים, כמו כאב, זיהום, דימום, צלקות והיפו-פיגמנטציה, בין היתר. ■לאחרונה פותחו טכניקות הדמיה לא פולשניות רבות שנועדו להתגבר על המגבלות הקיימות. טכניקות אלו כוללות טכניקות הדמיה אופטיות (כגון דרמוסקופיה, מיקרוסקופיה קונפוקלית רפלקטיבית [RCM] וטומוגרפיה קוהרנטית אופטית[OCT]) וטכניקות הדמיה לא אופטיות (כגון אולטרסאונד והדמיית תהודה מגנטית [MRI]), ועוד. ■■בפרק זה נסקור תחילה מכשירי הדמיה לא פולשניים הנמצאים בשימוש באופן קליני יומיומי. שנית, נדון בשיטות הדמיה שנחקרות כעת ושאנו צופים שייעשה בהן שימוש בעתיד. ■■המגבלות העיקריות להטמעה הנרחבת של מכשירי הדמיה לא פולשניים הן העלות שלהם, עקומת הלמידה לפענוח התמונות שמתקבלות והיעדר תוכניות הוראה סדורות. בעתיד, השימוש באלגוריתמים של בינה מלאכותית (AI) עשוי להוות זרז להטמעה ושימוש גלובלי בטכנולוגיות אלה. אנו מאמינים ששילוב של הדמיה לא פולשנית בסיוע בינה מלאכותית הוא בעל פוטנציאל ליצור שינוי פרדיגמה גדול בפרקטיקה הדרמטולוגית ובטיפול בחולים.

לקריאה

דרמוסקופיה של נגעים מלנוציטריים ומיפוי שומות

• דרכי אבחון ואלגוריתמים רבים מסייעים באבחון מלנומה. • דרמוסקופיה היא כלי לא פולשני המאפשר ביצוע אבחנה מדויקת יותר, הורדת היחס של ביופסיית נגעים שפירים לעומת נגעים ממאירים ואבחון מוקדם של מלנומה. • מיפוי שומות יכול לסייע באבחון מלנומה שעדיין לא מדגימה מאפיינים דרמוסקופיים ספציפיים ועל כן משפר את רמת הדיוק באבחנה.

לקריאה

מיקוזיס פונגוידס בילדים- מאפיינים, טיפול ותוצאות הטיפול, עם התמקדות על תת הסוג הפוליקולוטרופי

רקע: הספרות המדעית בנוגע למיקוזיס פונגוידס בילדים (MF) ובמיוחד בנוגע לתת הסוג הפוליקולוטרופי (FMF) הינה דלה ביותר. מטרות: לתאר את הביטויים הקליניים, הטיפולים, התוצאות ומהלך ארוך הטווח של MF בילדים, כולל FMF. שיטות: בוצע ניתוח רטרוספקטיבי של כל חולי ה-MF שאובחנו בגיל 18 שנים ומטה ואשר היו נמצאים בטיפול בשני מרכזים רפואיים בין השנים 1995-2015. תוצאות: סה"כ נכללו 71 חולים, שכולם מלבד שניים סבלו ממחלה בשלב מוקדם. ההתייצגות הקלינית כללה נגעים: היפופיגמנטריים (55%), פוליקולוטרופיים (42%) ו-MF קלאסי (39%), לבד או בשילוב. אזור הראש והצוואר היו מעורבים ב-43% מהחולים עם FMF בשלב מוקדם בהשוואה ל-12% מקבוצת הלא-FMF . לא היה הבדל במעורבות של אזורי גוף אחרים בין הקבוצות. גירוד, למרות שהיה לרוב קל, תועד לעתים קרובות יותר בקרב חולים עם FMF בשלב מוקדם בהשוואה ללא FMF (58% לעומת 29%, בהתאמה, P=0.02). תגובה מלאה (CR) הושגה ב-60 מתוך 69 החולים עם MF בשלב מוקדם (87%) לאחר ממוצע של 1.8 שיטות טיפול שונות. NBUVB היה הטיפול הניתן ביותר למטופלים שהיו ללא FMF עם שיעורי CR של 63% לעומת 29% מחולי FMF.PUVA מערכתית/באמבטיה ו-UVA+NBUVB היו הטיפולים הניתנים ביותר לחולי FMF עם שיעורי CR של 60% לעומת 81% עבור מטופלים שהיו ללאFMF . במהלך מעקב ממוצע של 9.2 שנים (טווח 1-24), נצפתה התקדמות המחלה לשלב מאחור יותר בארבעה (6%) מהחולים עם מחלה בשלב מוקדם, שניים מהם (כולם FMF) לשלב מתקדם. מסקנות: MF בילדים מופיעה כמחלה בשלב מוקדם עם ייצוג יתר של תתי סוגים היפופיגמנטריים ו-FMF. טיפולים מבוססי NBUVB ו-UVA מניבים שיעורי תגובה טובים בחולים שאינם FMF ו-FMF, בהתאמה. מהלך המחלה הוא שפיר, ואפילו במעקב ארוך יחסית, יש לו שיעור התקדמות נמוך מאוד ממחלה בשלב מוקדם לשלב מתקדם, המופיע בחולים עם FMF. במאמר אנו מציעים אלגוריתם טיפול עבור ילדים הסובלים מ- MF.

לקריאה

הסיכון לסרטן העור בקרב מחלימים מסרטן האשכים: סקירה שיטתית ומטה-אנליזה

סרטן האשכים הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים צעירים. מחקרים קודמים הציעו כי למחלימי סרטן האשכים יש סיכון מוגבר לסרטן העור. מטרת מחקר זה הייתה לסקור באופן שיטתי את הספרות והעדויות לגבי הסיכון לסרטן העור בקרב מחלימי סרטן האשכים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. PubMed, EMBASE, Web of Science, Cochrane Databases ורשימות בביליוגרפיה נכללו בחיפוש. סקירה שיטתית של כל המחקרים ההשוואתיים עם יותר מ-10 מחלימים שדיווחו על שכיחות סרטן העור בוצעו. מטא-אנליזה של שיעור השכיחות הסטנדרטי (SIR) חושב על ידי סכימה של אומדנים ספציפיים למחקר אשר הוסבו לסולם לוגריתמי אמצעות מודל ההשפעות האקראיות. הסיכון להטיה הוערך באמצעות סולם הערכת איכות ניוקאסל-אוטווה. סה"כ נכללו 19 מחקרים שדיווחו על 147,935 מחלימי סרטן אשכים. SIR לסרטן העור בכלליות ולמלנומה באופן ספציפי היה 1.93 (95% CI 1.62-2.29, P <0.0001) ו-1.81 (95% CI 1.57-2.08, P <0.0001), בהתאמה. לסיכום, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית למחלימי סרטן האשכים יש סיכון מוגבר לפתח סרטן עור ומלנומה. מחקרים ארוכי טווח נוספים הכוללים את אוכלוסיה זו בנוסף לגורמי סיכון אחרים ולכל הסוגים של העור נדרשים על מנת להעריך סיכון זה בצורה מיטבית.

לקריאה

ספר: גישות של בינה מלאכותית במלנומה

Clara Curiel-Lewandrowski, Roberto A. Novoa, Elizabeth Berry,M. Emre Celebi, Noel Codella, Felipe Giuste, David Gutman,Allan Halpern, Sancy Leachman, Yuan Liu, Yun Liu, Ofer Reiter, and Philipp Tschandl . Artificial Intelligence Approach in Melanoma. In: Fisher D., Bastian B. (eds) Melanoma. Springer, New York, NY

לקריאה

השימוש בבינה מלאכותית בסרטן העור

תַקצִיר מטרה: לסקור את ההתפתחויות האחרונות בתחום הבינה המלאכותית לאבחון סרטן העור. ממצאים: פריצות דרך משמעותיות בשנים האחרונות קשורות ככל הנראה להתקדמות בניצול רשתות נוירונים מסתעפות (CNNs) לניתוח תמונה דרמטולוגית, במיוחד דרמוסקופיה. מחקרים אחרונים הראו שגישות מבוססות CNN מתפקדות טוב או אפילו טוב יותר ממדרגים אנושיים באבחון תמונות דרמוסקופיות של נגעי עור בסביבה סטטית מדומה. מספר מגבלות לפיתוח בינה מלאכותית כוללות את הצורך במאגרי נתונים גדולים ובאבחנות של GROUND TRUTH, היעדר מטא-דאטה והיעדר תקנים מקובלים. סיכום: למרות פריצות הדרך האחרונות, אימוץ הבינה המלאכותית במסגרות קליניות לרפואת עור נמצא בשלבים מוקדמים. שיתוף פעולה הדוק בין חוקרים ורופאים עשוי לספק את ההזדמנות לחקור יישום של AI במסגרות קליניות כדי לספק תועלת אמיתית הן לרופאים והן למטופלים.

לקריאה

מיקרוסקופיה קונפוקלית רפלקטיבית משולבת עם טומוגרפיה קוהרנטית אופטית לשיפור האבחנה של נגעים חשודים לקרצינומה של תאי בסיס

Jilliana Monnier 1, Nathalie De Carvalho 2, Ucalene Harris 3, Jason Garfinkel 4, Aleissa Saud 5, Cristian Navarrete-Dechent 6, Konstantinos Liopyris 7, Ofer Reiter 8, Gennady Rubinstien 4, Nicusor Iftimia 9, Kishwer S Nehal 3, Alina Markova 3, Liang Deng 3, Anthony M Rossi 3, Ashfaq A Marghoob 3, Michael A Marchetti 3, Veronica Rotemberg 3, Giovanni Pellacani 2, Manu Jain 10

לקריאה

ההבדלים במאפיינים קליניים ודרמוסקופיים בין מלנומות הקשורות לנבוס למלנומות שהופיעו דה-נובו

רקע: מלנומות הקשורות לנבוס (NAM) מהוות 30% מכלל המלנומות וקשורות לגיל צעיר יותר ולעובי ברסלו דק יותר. מחקרים קודמים של הדרמוסקופיה של NAM מצאו תוצאות סותרות.
מטרה: להשוות את המאפיינים הקליניים והדרמוסקופיים של NAM ושל מלנומות שהופיעו דה נובו (DNM), מרובדות לפי עובי המלנומה, בקבוצה גדולה יחסית של חולים.
שיטות: מחקר חתך של כל המלנומות שעברו ביופסיה בין 2004 ל-2019 במרכז סרטן גדול. הנגעים סווגו כ-NAM או DNM ולמלנומות שהן in situ או פולשניות. תמונות דרמוסקופיות נבדקו ותויגו. הקשרים בין תת-סוג המלנומה למאפיינים דרמוסקופיים נותחו באמצעות מודל רגרסיה לוגיסטי. ניתוחים דו-משתנים נערכו תוך שימוש בשיטות אתחול לא-פרמטריות ובשיטת חי בריבוע.
תוצאות: המחקר כלל 160 NAM (86 in situ ו-74 פולשני) ו-218 DNM (109 in situ ו-109 פולשני). NAM היו באסוסיאציה לגיל צעיר יותר, סבירות גבוהה יותר להימצאות על הגו ועובי ברסלו דק יותר. NAM היו בסבירות גבוהה פי 2.5 להראות רשת פיגמנטרית שלילית מאשר DNM. NAM שהיו in situ היו בסבירות גבוהה פי 2.1 ופי שניים להציג אזור דרמוסקופי ללא מבנים ניתנים להגדרה ואזורים חסרי מבנה חומים בהירים מאשר DNM, בהתאמה. מלנומות in situ הצגיעו בסבירות גבוהה יותר רשת פיגמנטרית, ומלנומות פולשניות הציגו בדרך כלל דה-פיגמנטציה דמוית צלקת ומבנים לבנים מבריקים. פסים, כתמים ומבנים לבנים מבריקים היו קשורים לעומק ברסלו עמוק יותר.
מסקנות: למרות שלא ניתן היה לזהות את מרכיב הנבוס של NAM באופן דרמוסקופי בסדרה הנוכחית, רשת פיגמנטים שלילית, אזורים חסרי מבנה חומים בהירים ואזורים ללא מבנים ניתנים להגדרה הם רמזים דרמוסקופיים ל- NAM.

לקריאה

דימום רקטלי מבודד בילוד והסיכון לתסמונות רגישות יתר

O Reiter 1, I Morag 1, R Mazkereth 1, T Strauss 1, A Maayan-Metzger 1 מטרה כאשר דימום רקטלי מתרחש אצל ילד א-סימפטומטי אחרת, ניתן לסווג אותו כדימום רקטלי מבודד (IRB). בין האטיולוגיות השונות המוצעות עבור IRB, אחת הנפוצות ביותר היא תגובת רגישות יתר של רירית המעי לאנטיגנים מעוכלים. מטרת מחקר זה הייתה להעריך את התוצאות ארוכות הטווח ואת הסיכון לפתח תסמונות רגישות יתר בקרב תינוקות בעקבות אירוע IRB. עיצוב המחקר בוצע מחקר השוואתי פרוספקטיבי היסטורי. המחקר השווה 77 תינוקות שנולדו במרכז הרפואי שיבא בישראל בשנים 2002 עד 2009 וחוו אירוע IRB של יילודים ל-77 תינוקות עם אותו גיל הריון, אך ללא IRB. נתונים התקבלו מרישומי בית החולים ומראיונות טלפוניים עם ההורים לגבי תסמונת רגישות יתר בין הגילאים 3 עד 10 שנים. תוצאות קבוצת ה-IRB לא הייתה בסיכון מוגבר לפתח תסמונת רגישות יתר או תסמינים במערכת העיכול בהשוואה לקבוצת הביקורת. משך הנקה ארוך יותר נמצא קשור לשכיחות נמוכה יותר של תסמיני רגישות יתר. מסקנה אירוע IRB בתקופת היילוד אינו מעלה את הסיכון לפתח תסמונות רגישות יתר או אלרגיות למזון במהלך הילדות.  

לקריאה

טיפולים עבור ליכן פלנוס עורי: סקירה סיסטמטית ומטא-אנליזה

Lihi Atzmony 1, Ofer Reiter 1, Emmilia Hodak 1 2, Michael Gdalevich 3, Daniel Mimouni 4 5 רקע: ליכן פלנוס עורי (CLP) הוא מחלת עור דלקתית. מהלכה הכרוני והחוזר, והנסיגה הספונטנית שלה לעיתים קרובות, מקשים על הערכת יעילות הטיפול. מטרה: להעריך את היעילות של שיטות הטיפול הזמינות עבור CLP. מקורות נתונים: PubMed, Cochrane Central Register of Controlled Trials (CENTRAL), רישום ClinicalTrials.gov. שיטות: ביצענו סקירה שיטתית של הספרות הנוכחית. נכללו כל הניסויים הקליניים מבוקרים אקראיים, מחקרי מקרה-ביקורת לא אקראיים ומחקרי עוקבה עם יותר מזרוע טיפול אחת. התוצאות העיקריות היו תגובה מלאה וזמן להשגת תגובה מלאה. התוצאות המשניות היו תגובה חלקית, הישנות, זמן להישנות, הפחתת הגירוד, שיעור האירועים השליליים והפסקת הטיפול עקב אירועים שליליים. סינתזת נתונים: 16 מחקרים עמדו בקריטריוני הכללה, מתוכם 11 היו ניסויים קליניים מבוקרים אקראיים. לרוב הניסויים היה גודל מדגם קטן. במחקרים הבודדים בהם נכללו וריאנטים שאינם ליקן פלנוס כללי או קלאסי, לא ניתן היה לנתח אותם בנפרד. איכות גוף הראיות נעה בין נמוכה מאוד למתונה. אציטרטינואין, סולפאסלזין וגריזאופולבין נקשרו עם שיעורי תגובה כלליים מוגברים בהשוואה לפלצבו. קרינת UVB צרת פס (NBUVB) הייתה יעילה יותר מפרדניזולון במינון נמוך למשך 6 שבועות בהשגת תגובה מלאה, ופרדניזולון היה יעיל יותר מאשר אוקספרין. הידרוקסיקלורוקין הייתה יעילה יותר מגריזאופולבין בהשגת תגובה כללית. למשחת בטאמתזון ולראט 0.1% הייתה יעילות דומה למשחת קלציפוטריול. מתوترקסט היה יעיל, עם הבדל לא מובהק בשיעור התגובה המלא בהשוואה לבטאמתזון דרך הפה. בניסויים מבוקרים לא אקראיים, פוטוכמותרפיה של פסורלן פומי פלוס קרינת UVA (PUVA) הייתה יעילה כמו אמבט PUVA ו-NBUVB. חשיפה לשמש פלוס פסורלן (PUVASOL) וקצפת בטאמתזון דיפרופיונאט 0.05% היו יעילות יחסית לקורס קצר של מטרונידזול דרך הפה. מסקנות: קיימות מספר אפשרויות טיפול יעילות עבור CLP. נדרשים מחקרים נוספים מעוצבים היטב כדי לחקור את היעילות של גלוקוקורטיקואידים מקומיים – טיפול הקו הראשון הנוכחי – וכן שיטות טיפול אחרות, ואת הטיפול בווריאנטים שונים של CLP.

לקריאה

השימוש בלייזר העובד בפיקו-שניות להסרת קעקועים: סקירה סיסטמטית של הספרות

Ofer Reiter 1, Lihi Atzmony 2, Lehavit Akerman 2, Assi Levi 2, Ruben Kershenovich 2, Moshe Lapidoth 2 3, Daniel Mimouni 2 3 בהתחשב בכך שזמן ההרפיה של חלקיקי הפיגמנט בקעקועים הוא פחות מ-10 ננו שניות, צפוי כי לייזרים העובדים בפיקו שניות יהיו יעילים יותר מלייזרים העובדים בננו שניות בהסרת קעקועים. כדי לבחון באופן שיטתי את הראיות לגבי היעילות והבטיחות של לייזרים פיקו שניות להסרת קעקועים, נערכו חיפושים ב-PubMed, ב-Cochrane Central Register of Controlled Trials (CENTRAL), ב-ClinicalTrials.gov וברפרנסים של מחקרים רלוונטיים. התוצאה העיקרית הייתה הסרה של יותר מ-70% מהפיגמנט של הקעקוע. תוצאות משניות היו הסרה של 90-100% מהפיגמנט של הקעקוע, מספר טיפולי הלייזר הנדרשים ותופעות לוואי. נכללו שמונה מחקרים, שישה עם משתתפים אנושיים (160 משתתפים) ושניים עם מודלים של בעלי חיים. שבעה מתוך שמונת המחקרים בחנו את השימוש בלייזרים העובדים בפיקו שניות באורך גל של 755, 758, 795, 1064 או 1064/532 ננומטר לקעקועי דיו שחור וכחול. במחקרים בבני אדם, 69-100% מהקעקועים עברו הסרה של יותר מ-70% מהפיגמנט לאחר 1-10 טיפולי לייזר. תופעות הלוואי שדווחו כללו כאב, היפרפיגמנטציה והיפופיגמנטציה, היווצרות שלפוחיות ואודם זמני, בצקת ודימום נקודתי. המאמרים שנכללו נבדלו בסוג הלייזר שנחקר, רובם מחקרים לא השוואתיים ובעלי סיכון בינוני עד גבוה להטיה. ישנן עדויות מעטות לכך שלייזרים העובדים בפיקו שניות יעילים יותר מהמקבילים שלהם העובדים בננו שניות בעיקר להסרת קעקועי דיו שחור וכחול, עם תופעות לוואי קלות.

לקריאה

הקשר בין בולוס פמפיגואיד לבין ממאירות: סקירה סיסטמטית ומטא-אנליזה

Lihi Atzmony 1, Ilit Mimouni 2, Ofer Reiter 3, Yael Anne Leshem 4, Omar Taha 3, Michael Gdalevich 5, Emmilia Hodak 4, Daniel Mimouni 4 רקע: מחקרים שהעריכו האם שיעור הממאירות מוגבר אצל חולים בולוס פמפיגואיד (BP) הגיעו לתוצאות סותרות. מטרה: ניסינו לקבוע האם BP קשור לממאירות. שיטה: נערך חיפוש במאגרי המידע מדליין, EMBASE, ספריית קוקרן ורשימות ההפניות של המחקרים שנכללו אחר מחקרים השוואתיים שבהם הוערך הקשר בין BP לממאירות. נתונים נותחו על בסיס עיצוב המחקר: חתך רוחב, מקרה-ביקורת וקוהורט. בוצע מטא-אנליזה באמצעות מודל אפקטים אקראיים כדי לאמוד את יחס הסיכויים המצטבר. תוצאות: הסקירה כללה 8 מחקרים. לא נמצא קשר בין BP לסרטן כללי עבור אף אחד מהמודלים העיצוביים. למרות שמחקר קוהורט יחיד דיווח על קשר עם לוקמיה לימפואידית וסרטן כליה וגרון, ניתוח מצטבר של מחקרי מקרה-ביקורת לא מצא. ניתוח מצטבר של מחקרי חתך רוחב מצא קשר מובהק בין BP לממאירות המטולוגיות. מגבלות: המחסור במחקרים מעוצבים היטב הקשה על האפשרות להוכיח או להפריך את הקשר BP-סרטן. מסקנה: לא מצאנו קשר של BP עם ממאירות כללית, אך נצפתה אפשרות לקשר עם ממאירות המטולוגית.

לקריאה

מיקוזיס פונדגוידס בילדים: מחקר של מערכת אנטיגן תאי הדם הלבנים בקרב חולים יהודים ישראלים

Ofer Reiter 1, Dan Ben Amitai 2 3, Iris Amitay-Laish 1 3, Moshe Israeli 3 4, Lev Pavlovsky 1, Emmilia Hodak 5 6 רקע: מיקוזיס פונדגוידס  בילדים (MF) היא מחלה נדירה המאופיינת יתר על המידה של צורות קליניות אטיפיות, עם פרוגנוזה שונה מזו של MF אצל מבוגרים. מספר אללים של אנטיגן תאי הדם הלבנים האנושי (HLA) נקשרו ל-MF באוכלוסיות מבוגרים מסוימות, כולל יהודים ישראלים. עם זאת, נתונים של HLA על MF בילדים כקבוצה חסרים. מטרה: כדי להעריך את האפשרות של קשר בין מערכת HLA למיקוזיס פונדגוידס  בילדים, 59 חולים יהודים ישראלים שאובחנו עם MF בגיל ≤ 18 שנים עברו גנוטיפיקציה ברזולוציה גבוהה ובינונית לאתרי HLA מסוג I (HLA-A *, HLA-B *) וסוג II (HLA-DRB1 *, DQB1 *). התוצאות הושוו לנתונים על 4169 יחידות דם טבורי שנלקחו ממאגר דם טבורי ציבורי בירושלים ודוגמאות מ-252 מתנדבים בריאים, שאינם קשורים, יהודים ישראלים. לא נמצאו קשרים סטטיסטיים משמעותיים בין MF בילדים לאף אחד מהאללים שנבדקו, למעט HLA-B * 73. עם זאת, בהתחשב בשכיחות האקזוטית של B * 73 בשתי קבוצות הביקורת (0.1%) ובקבוצת המחקר (2%), המשמעות הביולוגית של ממצא זה מוטלת בספק. ניתוחי תת-קבוצות נוספים לפי מוצא אתני (אשכנזי ולא אשכנזי) ותת-סוג קליניים (פולוקולרי ולא פוליקולרי) לא הניבו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות. מסקנות: ממצאים אלה מצביעים על כך שהקשרים עם מערכת HLA, שדווחו בעבר ב-MF של מבוגרים, אינם נכונים לילדים עם MF. לפיכך, MF בילדים שונה ממקבילתו הבוגרת לא רק בהתבטאויות קליניות ובהתקדמות, אלא גם כנראה גם במנגנון האימונו-פתוגנטי הבסיסי.

לקריאה

האם ביולוגיים יעילים באטופיק דרמטיטיס? סקירה מערכתית ומטא-אנליזה

Igor Snast 1, Ofer Reiter 1, Emmilia Hodak 1 2, Rivka Friedland 3, Daniel Mimouni 4 5, Yael Anne Leshem 1 2 תקציר: רקע: הטיפולים המערכתיים הנוכחיים לאטופיק דרמטיטיס (AD) מציעים יעילות מוגבלת ונוטים להיות מוגבלים בשל חששות בטיחות. ביולוגיים עשויים לענות על הצורך הלא ממומש של טיפולים משופרים ב-AD. מטרה: מטרת המחקר זה היתה להעריך את היעילות והבטיחות של טיפולים ביולוגיים ב-AD. שיטות: בוצעה סקירה מערכתית ומטא-אנליזה של מחקרים שבחנו חולי AD שטופלו בביולוגיים. התוצא העיקרי היה תגובה של מדד האזור והחומרה של אקזמה (Eczema Area and Severity Index, EASI)-75, בעוד שהתוצאים המשניים היו SCOring Atopic Dermatitis (SCORAD)-75, EASI-50, SCORAD-50, תגובות של הערכת החוקרים 0/1, שינוי בתגובות מהבסיס, ותופעות לוואי. תוצאות: כללנו 13 ניסויים מבוקרים אקראיים (RCTs) ו-10 מחקרים אנמנסטיים שבחנו תשעה טיפולים ביולוגיים. ממצאי איכות גבוהה היו זמינים עבור דופילומאב, נומוליזומא. בחיבור חמישה מחקרים, בשבועות 12-16 דופילומאב 300 מ"ג כל שבוע עד כל 2 שבועות השיג תגובות EASI-75 של 55%, טובות יותר מפלסבו – יחס סיכונים (RR) 3.3, רווח סמך 95% (CI) 2.9-3.6]. נומוליזומאב היו תגובות EASI-75 דומות לפלסבו, אך שיפרו באופן משמעותי את הגרד. בדוחות מקוונים, לבריקיזומאב הוכח כי יש תגובות EASI-50 טובות יותר מפלסבו (RR 1.3, רווח סמך 95% 1.04-1.7), בעוד טרלוקינומאב היו תגובות SCORAD-50 טובות יותר מפלסבו, עם משמעות גבולית (RR 1.7, רווח סמך 95% 0.97-3.1). בשני RCTs כל אחד, אומאליזמאב וסטטיקינאב היו דומים לפלסבו, בעוד שתאימוטופיק סטרומלימפופיטין רצפטור, אינfliximab וריטוקסימאב לא הראו מספיק ראיות לאפקטיביות. לכל התרופות היה פרופיל בטיחות דומה לפלסבו. מגבלות: חוסר RCTs והשימוש במדדי תוצאה משתנים הגביל את המסקנות. מסקנה: דופילומאב הוא כיום הביולוגי היחיד עם ראיות מוצקות לאפקטיביות ב-AD. נומוליזומאב, לבריקיזומאב וטראלוקינומאב מראים הבטחה, אך נדרשים נתונים נוספים. מעקב ארוך טווח ומחקרים גדולים יותר יבססו את פרופיל הבטיחות שלהם. . Am J Clin Dermatol. 2017 Nov 2.

לקריאה

אגוניסט של קולטן חומצה רטינואידית כטיפול יחיד עבור מיקוזיס פונגוידס בשלב מוקדם: האם זה עובד?

Iris Amitay-Laish 1 2, Ofer Reiter 1 2, Hadas Prag-Naveh 1, Ruben Kershenovich 1, Emmilia Hodak 1 2 אגוניסט של קולטן חומצה רטינואידית כטיפול יחיד עבור מיקוזיס פונגוידס בשלב מוקדם: האם זה עובד? תקציר: רקע: רטינואידים מפעילים את האפקטים הביולוגיים שלהם על ידי קשירה לקולטני חומצה רטינואידית תוך-תאיים (RAR) ו / או קולטני RXR (retinoid X). מיקוזיס פונגוידס (MF) בשלב מוקדם טופלה בהצלחה עם בקסארוטן, אגוניסט של RXR, עם שיעורי תגובה כוללת (OR) של 54-67% ושיעורי תגובה מלאה (CR) של 7-27%. נתונים על טיפול יחיד ב-RAR מוגבלים. מטרה: לנתח את יעילות הטיפול היחיד ב-RAR עבור MF בשלב מוקדם. שיטות: נתונים על חולים עם MF בשלב מוקדם שטופלו בטיפול יחיד באצטירטין / איזוטרטינואין במרפאת לימפומה עורית שלישונית בשנים 2010-2017 נאספו באופן רטרוספקטיבי מהרשומות הרפואיות. תוצאות: 35 חולים (26 גברים) בגיל חציוני 50 שנים (טווח 8-83) עם MF בשלב מוקדם (IA 9, IB 26) עברו 37 אירועי טיפול: 25 אצטירטין ו-12 איזוטרטינואין במינון חציוני של 0.3 מ"ג / ק"ג (טווח 0.2-0.9) ו-0.2 מ"ג / ק"ג (טווח 0.1-0.7), בהתאמה. זמן התגובה המרבי החציוני היה 6 חודשים לשניהם (טווח 1-10 לאצטירטין, 3-16 לאיזוטרטינואין); משך הטיפול החציוני היה 10 חודשים (טווח 3-46) לאצטירטין, ו-9 חודשים (טווח 3-55) לאיזוטרטינואין. OR היה 64% לאצטירטין ו-80% לאיזוטרטינואין, ו-CR, 4% ו-8%, בהתאמה. פרופיל תופעות הלוואי היה כפי שדווח בעבר עבור רטינואידים. מסקנות: חולי MF בשלב מוקדם עשויים להפיק תועלת מטיפול יחיד במינון נמוך של RAR, אם כי שיעור CR נמוך. מילות מפתח: אצטירטין; RAR; מיקוזיס פונגוידס בשלב מוקדם; איזוטרטינואין; קולטן חומצה רטינואידית; רטינואידים.  

לקריאה

דיוק אבחוני של דרמוסקופיה עבור קרצינומה של תאי בסיס: סקירה מערכתית ומטא-אנליזה

Ofer Reiter 1, Ilit Mimouni 2, Michael Gdalevich 3, Ashfaq A Marghoob 4, Assi Levi 5, Emmilia Hodak 5, Yael Anne Leshem 5 דיוק אבחוני של דרמוסקופיה עבור קרצינומה של תאי בסיס: סקירה מערכתית ומטא-אנליזה תקציר: רקע: דרמוסקופיה היא טכניקה לא פולשנית לאבחון של נגעי עור. דיוקה עבור קרצינומה של תאי בסיס (BCC) לא נחקר באופן שיטתי. מטרה: ביקשנו לחקור באופן שיטתי את הדיוק של דרמוסקופיה לאבחון של BCC בהשוואה לבדיקה בעין בלתי מזוינת. שיטות: בוצעה סקירה מערכתית של מחקרים שדיווחו על דיוק הבדיקה בעין בלתי מזוינת ודרמוסקופיה לאבחון של BCC. בוצעה מטא-אנליזה של רגישות וספציפיות באמצעות מודל של רגרסיה לוגיסטית מעורבים בינאריים. תוצאות: זוהו 17 מחקרים. הרגישות והספציפיות המשוקללות של דרמוסקופיה לאבחון של BCC היו 91.2% ו-95%, בהתאמה. במחקרים בהם הושוו ביצועי המבחן, הוספת דרמוסקופיה לבדיקה בעין בלתי מזוינת שיפרה את הרגישות מ-66.9% ל-85% (P = 0.0001) ואת הספציפיות מ-97.2% ל-98.2% (P = 0.006). הרגישות והספציפיות של דרמוסקופיה היו גבוהות יותר עבור BCC פיגמנטרי מאשר עבור BCC לא פיגמנטרי.  הרגישות גדלה כאשר דרמוסקופיה בוצעה על ידי מומחים וכאשר האבחנה התבססה על דרמוסקופיה שנעשתה פנים אל פנים ולא על צילומי דרמוסקופיה. מגבלות: הטרוגניות משמעותית בין מחקרים עם סיכון גבוה עד בינוני של הטיה. מסקנות: דרמוסקופיה היא כלי תוסף רגיש וספציפי לאבחון של BCC. היא במיוחד טובה עבור BCC עם פיגמנט.  מילות מפתח: קרצינומה של תאי בסיס; דרמוסקופיה; דרמוסקופיה.   . J Am Acad Dermatol. 2019 May;80(5):1380-1388

לקריאה

BCN20000: נגעים דרמוסקופיים בטבע

תקציר: מאמר זה מסכם את ערכת הנתונים BCN20000, המורכבת מ-19,424 תמונות דרמוסקופיות של נגעי עור שצולמו בין 2010 ל-2016 במתקני בית החולים Clínic בברצלונה. עם ערכת נתונים זו, אנו מבקשים ללמוד את בעיית ההקצאה ללא הגבלה של תמונות דרמוסקופיות של סרטן העור, כולל נגעים שנמצאים במקומות קשים לאבחון (ציפורניים ודרכי הנשימה), נגעים גדולים שאינם מתאימים לפתח של מכשיר הדרמוסקופיה, ונגעים היפופיגמנטיים. ה-BCN20000 יסופק למשתתפי אתגר ISIC 2019 [8], ולאמן אלגוריתמים כדי לסווג תמונות דרמוסקופיות של סרטן העור באופן אוטומטי. מילות מפתח: דרמוסקופיה, סרטן עור, ISIC Challenge 2019  

לקריאה

תכונות דרמוסקופיות של קרצינומה של תאי בסיס ותת-סוגיה: סקירה מערכתית

תקציר: מספר מחקרים דיווחו על מבנים דרמוסקופיים בקרצינומה של תאי בסיס (BCC) ותת-סוגיה, עם תוצאות משתנות. מטרה: לבצע סקירה מערכתית של שכיחות המבנים הדרמוסקופיים ב-BCC ותת-סוגיה. שיטות: נערכו חיפושים במאגרי מידע ורשימות ספרות רלוונטיות בהתאם להנחיות Preferred Reporting Items for Systematic Reviews and Meta-Analyses (PRISMA). המחקרים נבדקו ליחס היחסי של תכונות דרמוסקופיות של BCC. מודלי אפקטים אקראיים שימשו להערכת מידת האפקט המסכמת. תוצאות: נכללו 31 מחקרים המכילים 5950 BCC. התכונות הדרמוסקופיות הנפוצות ביותר שנצפו ב-BCC היו כלי דם מניצים (59%), מבנים לבנים מבריקים (49%) וקנים כחולים-אפורים גדולים (34%). כלי דם מניצים, כיב ויציאות כחולות-אפורות ועגולות היו הנפוצים ביותר ב-BCC נודולרי; טלאנגיקצטיזות קצרות-דקות, מספר קטן של ארוזיות, ומבנים דמויי עלה, גלגל spoke ו- concentric structures ב-BCC שטחי; אזורים לבנים של חרסינה וכלי דם מניצים ב-BCC מורפיפורמי; וכלי דם מנציים וכיבים ב-BCC פולשני. מגבלות: המחקרים היו הטרוגניים באופן משמעותי. מחקרים שדיווחו על תת-סוגי היסטופתולוגיים של BCC לא סיפקו נתונים קליניים על פיגמנטציה של נגעים. מסקנות: בנוסף לכלי דם מניצים, מבנים לבנים מבריקים הם תכונה נפוצה של BCC. קבוצה של תכונות דרמוסקופיות עשויה לסייע בהבחנה בין תת-סוגי היסטופתולוגיים של BCC. . J Am Acad Dermatol. 2019 Nov 7

לקריאה

מאפיינים קליניים ודרמוסקופים של פיברואפיתליומה של פינקס: סדרת מקרים עם דגש על קווים היפופיגמנטטיים עד ורודים היוצרים זוויות חדות

תקציר: פיברואפיתליומה של פינקוס (FEP) הוא תת-סוג של קרצינומה של תאי בסיס (BCC) שיכול להידמות קלינית לשומה דרמלית (IDN) ופיברומה. ביצענו סקירה רטרוספקטיבית של נגעים שעברו ביופסיה ברצף שאושרו להיות FEP על היסטולוגיה מאובחנת מ -1 בינואר 2008 עד 8 באפריל 2019. תמונות קליניות (n = 48), דרמוסקופיה לא פולארית מגע (NPD) (n = 44), ודרמוסקופיה פולארית מגע (PD) (n = 22) מ -36 חולים נבדקו. הגיל הממוצע היה 64.5 שנים (SD 15.1 שנים, טווח 24-86 שנים) באבחון של הנגו הראשון של FEP. רוב הנגעים היו ממוקמים על הגו (n = 28, 58.3%), ולאחר מכן על הגפיים התחתונות (n = 9, 18.8%). האבחנות ההבדליות השכיחות ביותר בזמן הבדיקה היו BCC (n = 40) ונבוס (מלבד IDN, n = 5). קלינית, FEP היו ורודים (95.8%), קשקשיים (66.7%) פאפילומים (77.1%) המציגים פגיעה בסימוני העור (62.5%) והיעדר פלומת שיער (87.5%). NPD גילה כלי דם סרפינטיים (97.7%), מנוקדים (81.8%), או פולימורפיים (86.4%), וקווים היפופיגמנטטיים עד ורודים היוצרים זוויות חדות (HPLA) (52.3%). PD הראה כלי דם סרפינטיים (95.5%), מנוקדים (86.4%), או פולימורפיים (81.8%), קווים לבנים מבריקים (50.0%), ו- HPLA (59.1%). תכונות קלאסיות של BCC כגון כלי דם ארבוריזציה (n = 2), כיב (n = 1), כתמים לבנים מבריקים וחוטים (n = 1), קן אובלי כחול-אפור (n = 1), ושטחים דמויי עלה (n = 1) היו נדירים. FEP מופיע לעיתים קרובות כפפילומים קשקשיים אדמומיים עם פגיעה בסימוני העור והיעדר פלומת שיער. דרמוסקופיה מגלה כלי דם פולימורפיים עם קווים לבנים מבריקים ו- HPLA. מילות מפתח: קרצינומה של תאי בסיס; דרמוסקופיה; פיברואפיתליומה של פינקס; כלי דם פולימורפיים; קווים לבנים מבריקים.    

לקריאה

קשר בין המבנה הדרמוסקופי של גלובולים היקפיים לאבחון של נגעים מלנוציטיים

תקציר: רקע: נוכחות של גלובולים היקפיים קשורה לנגעים מלנוציטיים מתרחבים; עם זאת, ישנן תבניות רבות של חלוקת גלובולים היקפיים ועדיין לא ידוע אם דפוסים ספציפיים יכולים לעזור להבדיל בין נבוס מתרחב לבין מלנומה. מטרה: לחקור האם קיימים הבדלים מורפולוגיים בין הגלובולים ההיקפיים הנראים בקבוצות שונות של נבוסים ובמלנומה. שיטות: מחקר חתך של תמונות קליניות שהציגו גלובולים היקפיים, בנוסף לכל תמונות המלנומה עם גלובולים היקפיים בארכיון שיתוף פעולה בינלאומי של תמונות עור. נמדדו ודווחו קשרים בין אבחנה לתכונות קטגוריות.. תוצאות: נכללו בניתוח 184 נגעים עם גלובולים היקפיים מהמרפאה שלנו; רק 6 מתוכם התגלו כמלנומה. נוספו לניתוח 109 מלנומות עם גלובולים היקפיים מארכיון שיתוף פעולה בינלאומי של תמונות עור. מלנומות היו שכיחות יותר בגפיים ועל פני אנשים מבוגרים יותר. מלנומות הציגו יותר גלובולים היקפיים אטיפיים, עם מספר טבעות ו / או גלובולים היקפיים בצד אחד של הנגע. רק 5% מהמלנומות חסרו מבנים דרמוסקופיים ספציפיים למלנומה לעומת 48% מהנבוסים. מסקנות: נגעים מלנוציטיים עם גלובולים היקפיים אטיפיים או חלוקים בצורה לא סימטרית, במיוחד כאשר הם ממוקמים בגפיים, צריכים לעורר חשד לממאירות. נגעים מלנוציטיים עם גלובולים היקפיים אופייניים ומתחלקים באופן סימטרי סביב הנגע, וללא תכונות דרמוסקופיות מדאיגות אחרות, אינם צפויים להיות ממאירים. . J Eur Acad Dermatol Venereol. 2021 Apr;35(4):892-899 .

לקריאה

ערכת נתונים ממוקדת-חולה של תמונות ומתודולוגיות לזיהוי מלנומה באמצעות הקשר הקליני

תקציר: ערכות נתונים קודמות של תמונות עור לא התייחסו למידע ברמת המטופל שנצבר ממספר נגעים בעור מאותו מטופל. אף על פי שאלגוריתמים של סיווג בינה מלאכותית השיגו ביצועים ברמה של מומחה במודלים מבוקרים המבצעים ניתוח של תמונות בודדות, בפועל, דרמטולוגים מבססים את שיפוטם באופן כולל ממספר נגעים באותו מטופל. ערכת הנתונים של אתגר סיווג מלנומה של SIIM-ISIC 2020 המתוארת להלן נבנתה כדי לטפל בפער זה בין אתגרים קודמים ותרגול קליני, ומספקת לכל תמונה בערכה מזהה המאפשר למפות נגעים מאותו מטופל זה לזה. מידע זה ברמת המטופל נעשה שימוש תכוף על ידי קלינאים לאבחון מלנומה והוא שימושי במיוחד בשלילת תוצאות חיוביות כוזבות בחולים עם רבים nevi אטיפיים. הערכה מייצגת 2,056 חולים (20.8% עם לפחות מלנומה אחת, 79.2% עם אפס מלנומות) משלוש יבשות עם ממוצע של 16 נגעים למטופל, המהווים 33,126 תמונות דרמוסקופיות ו-584 (1.8%) מלנומות מאומתות היסטולוגית בהשוואה לחקייני מלנומה שפירים. מילות מפתח: ערכת נתונים ממוקדת-חולה, זיהוי מלנומה, דרמוסקופיה. . Sci Data. 2021 Jan 28;8(1):34. doi: 10.1038/s41597-021-00815-z. Erratum in: Sci Data. 2021 Mar 5;8(1):81. PMID: 33510154; PMCID: PMC7843971.

לקריאה

שימוש באורכי גל משולבים להסרת שיער בלייזר: מחקר מקרה

מבוא: הסרת שיער בלייזר היא הליך יעיל ופופולרי להסרת שיער לא רצוי. עם זאת, ישנם מספר אתגרים הקשורים להסרת שיער בלייזר, כולל: יעילות מוגבלת בסוגי עור כהים כאב תופעות לוואי שימוש באורכי גל משולבים הוא טכנולוגיה חדשה המציעה פוטנציאל לשפר את הבטיחות והיעילות של הסרת שיער בלייזר. מטרה: מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את הבטיחות והיעילות של מכשיר לייזר מרובה-גלים חדשני להסרת שיער בלייזר. משתתפים ושיטות: מחקר זה כלל 18 משתתפים בוגרים משני המינים עם סוגי עור של Fitzpatrick של III ו- IV. אתרים שעירים טופלו על ידי מכשיר לייזר באורך גל מרובה (810nm, 940nm ו-1064nm) (Primelase, Coccoon Medical, ברצלונה, ספרד). פרמטרי לייזר כללו: שטף של 14-20 J/cm2, משך דופק של 7-30 ms וגודל נקודה של 20*9 מ"מ. המשתתפים עברו עד 7 טיפולים במרווחים של 6-8 שבועות והיו במעקב במשך 6 חודשים לאחר הפגישה הטיפולית האחרונה. צילומים קליניים "לפני" ו"אחרי" נרכשו ושימשו להערכת יעילות על ידי 2 רופאי עור עצמאיים. הם השתמשו בסולם הגלובלי לשיפור אסתטי (GAIS; סולם של 0 [ללא שיפור] עד 4 [שיפור מצוין; הפחתת שיער של מעל 75%]). שביעות הרצון של המשתתפים דורגה בסולם של 1 (לא מרוצה) עד 5 (מרוצה מאוד). תפיסת כאב ותופעות לוואי תועדו גם כן. תוצאות: הפחתת שיער ממוצעת הייתה 3.6 מתוך 4 ב-GAIS. שיעור שביעות הרצון של המשתתפים היה גבוה (ממוצע 4.5). מלבד אי נוחות חולפת קלה במהלך ההליך, לא נרשמו תופעות לוואי. מסקנות: שימוש במכשיר לייזר מרובה אורכי גל בטוח ויעיל להסרת שיער. . J Cosmet Dermatol. 2021 Oct 25. doi: 10.1111/jocd.14535. Epub ahead of print. PMID: 34694683.

לקריאה

ההבדלים במאפיינים קליניים ודרמוסקופיים בין מלנומות הקשורות לנבוס למלנומות שהופיעו דה-נובו

רקע: מלנומות הקשורות לנבוס (NAM) מהוות 30% מכלל המלנומות וקשורות לגיל צעיר יותר ולעובי ברסלו דק יותר. מחקרים קודמים של הדרמוסקופיה של NAM מצאו תוצאות סותרות. מטרה: להשוות את המאפיינים הקליניים והדרמוסקופיים של NAM ושל מלנומות שהופיעו דה נובו (DNM), מרובדות לפי עובי המלנומה, בקבוצה גדולה יחסית של חולים. שיטות: מחקר חתך של כל המלנומות שעברו ביופסיה בין 2004 ל-2019 במרכז סרטן גדול. הנגעים סווגו כ-NAM או DNM ולמלנומות שהן in situ או פולשניות. תמונות דרמוסקופיות נבדקו ותויגו. הקשרים בין תת-סוג המלנומה למאפיינים דרמוסקופיים נותחו באמצעות מודל רגרסיה לוגיסטי. ניתוחים דו-משתנים נערכו תוך שימוש בשיטות אתחול לא-פרמטריות ובשיטת חי בריבוע. תוצאות: המחקר כלל 160 NAM (86 in situ ו-74 פולשני) ו-218 DNM (109 in situ ו-109 פולשני). NAM היו באסוסיאציה לגיל צעיר יותר, סבירות גבוהה יותר להימצאות על הגו ועובי ברסלו דק יותר. NAM היו בסבירות גבוהה פי 2.5 להראות רשת פיגמנטרית שלילית מאשר DNM. NAM שהיו in situ היו בסבירות גבוהה פי 2.1 ופי שניים להציג אזור דרמוסקופי ללא מבנים ניתנים להגדרה ואזורים חסרי מבנה חומים בהירים מאשר DNM, בהתאמה. מלנומות in situ הצגיעו בסבירות גבוהה יותר רשת פיגמנטרית, ומלנומות פולשניות הציגו בדרך כלל דה-פיגמנטציה דמוית צלקת ומבנים לבנים מבריקים. פסים, כתמים ומבנים לבנים מבריקים היו קשורים לעומק ברסלו עמוק יותר. מסקנות: למרות שלא ניתן היה לזהות את מרכיב הנבוס של NAM באופן דרמוסקופי בסדרה הנוכחית, רשת פיגמנטים שלילית, אזורים חסרי מבנה חומים בהירים ואזורים ללא מבנים ניתנים להגדרה הם רמזים דרמוסקופיים ל- NAM.

לקריאה

מתודולוגיה מוצעת להערכה לאורך זמן של שומות (נבוסים) בהתבסס על תמונות קליניות

תַקצִיר רקע: בדיקת מלנומה כוללת הערכה של שינויים בנגעים מלנוציטיים באמצעות תמונות. עם זאת, מחקרים קודמים של שינויים טמפורליים נורמליים של נבוסים הראו תוצאות משתנות והשיטה האופטימלית להערכת שינויים אלו נותרה לא ברורה. המטרה שלנו הייתה להעריך את יכולת השחזור של (א) ספירת נבוסים שנעשתה בנקודת זמן אחת (שיטה I) לעומת שתי נקודות זמן (שיטה II); וכן (ב) מדידות קוטר נבוסים ידניות ואוטומטיות. חומרים ושיטות: בניסוי ראשון, המשתתפים השתמשו בנקודת זמן בודדת או בשיטת שתי נקודות זמן סימולטנית כדי להעריך את המספר הכולל והגודל של נבוסים על גבו של מטופל עם ריבוי שומות. השתמשנו בסימולציה של מונטה קרלו כדי לחשב את השונות שנצפתה. בניסוי שני, מדידות ידניות של נבוסים בתמונות דו-ממדיות הושוו למדידה אוטומטית בתמונות תלת-ממדיות. חושב אחוז ההבדל בין המדידות הידניות והאוטומטיות. תוצאות: ספירת הנבוסים הממוצעת הייתה 137 בשיטה I ו-115.5 בשיטה II. סטיית התקן הייתה גדולה יותר בשיטה I (38.80) מאשר בשיטה II (4.65) (p = 0.0025). למדידות קוטר ידניות היה מקדם מתאם תוך-מחלקה של 0.88. ההבדל הממוצע באחוזים בין מדידות קוטר ידניות ואוטומטיות היה 1.5%. לנבוסים בהירים יותר ובמיקומים צידיים יותר הייתה שונות גבוהה יותר בין המדידות. מסקנות: השוואה של נבוסים משתי נקודות זמן שונות עקבית יותר מספירת נבוסים המבוצעת בנפרד בכל נקודת זמן. בנוסף, למעט מקרים נבחרים, מדידות אוטומטיות של קוטר הנבוסים בתמונות תלת-ממד יכולות לשמש כתחליף חוסך זמן למדידה ידנית בתמונות דו-ממדיות.

לקריאה
×

שיחת ווטסאפ

השאירו פרטים ונחזור אליכם בקרוב
דילוג לתוכן