מחברים: Christoph Müller, Anna Wolber, Aimilios Lallas, Giuseppe Argenziano, Iris Zalaudek, H Peter Soyer, Susana Puig, Bengu Nisa Akay, Ana Maria Forsea, Josep Malvehy, Ashfaq Marghoob, Zoe Apalla, Cliff Rosendahl, Konstantinos Liopyris, Ofer Reiter, Caterina Longo, Philipp Tschandl, Harald Kittler
תאריך פרסום: מרץ 2026 (בהתאם ל-DOI: 10.1016/j.jaad.2026.03.069)
תקציר (Abstract)
רקע: בעוד שהערך המוסף של הדרמוסקופיה לדימות הקליני ידוע, הערך העצמאי (standalone) של דרמוסקופיה לעומת תמונות קליניות נותר לא ברור.
מטרה: לכמת את הערך העצמאי והמשלים של דרמוסקופיה ושל צילום קליני תקריב (Close-up) על פני סוגי נגעים שונים ורמות מומחיות שונות של הבודקים.
שיטות: במחקר קוראים מקוון, 283 משתתפים אבחנו 1,567 זוגות של תמונות (צילום קליני תקריב לעומת צילום דרמוסקופי) של גידולי עור ונגעים המדמים אותם. סדר הצגת התמונות היה אקראי. נערכה השוואה בין הדיוק האבחנתי, הרגישות והסגוליות. השפעות סוג הדימות, מומחיות הבודק וסדר ההצגה נותחו באמצעות מודל ליניארי מוכלל מעורב.
תוצאות: דרמוסקופיה ככלי בלעדי הראתה רגישות גבוהה יותר (85.0% לעומת 74.2%) אך סגוליות נמוכה יותר (66.8% לעומת 71.9%) בהשוואה לצילום קליני תקריב בלבד. הדרמוסקופיה שיפרה את הדיוק באבחון מלנומה וסרטן תאי בסיס (BCC), אך לא באבחון שומות (נבוסים). הוספת כל אחת משיטות הדימות העלתה את הסיכוי לאבחנה נכונה: הדרמוסקופיה העלתה את הסיכוי ב-52% (OR=1.52), בעוד שצילום קליני תקריב העלה את הסיכוי ב-40% (OR=1.40).
מגבלות: הערכה מבוססת תמונות מדמה טל-דרמטולוגיה (רפואה מרחוק) ולא הערכה פנים-אל-פנים; לא ניתן לשלול הטיות אפשריות בבחירת הנגעים או באימות האבחנה.
מסקנה: דרמוסקופיה לבדה מניבה רגישות גבוהה יותר לנגעים ממאירים, אך סגוליות נמוכה יותר לשומות בהשוואה לצילומי תקריב קליניים. האחרונים מספקים רמזים אבחנתיים משלימים, מה שמדגיש את החשיבות של שילוב שתי השיטות להערכה אופטימלית.
