יישומים של אימונותרפיה במלנומה

בעבודה זו השווינו בין מספר שיטות הכנה של הגוף לפני טיפול עם עירוי תאי. מצאנו כי מינון ביניים של כימותרפיה (60 מ"ג/ק"ג ציקלופוספמיד עם פלודרבין) הוא יעיל כמו מינון גבוה יותר, אך עם הרבה פחות תופעות לוואי וקיצור זמן האשפוז. בנוסף, זיהינו מדדים פשוטים של מערכת החיסון בדם שיכולים לסייע לנבא אילו מטופלים צפויים להגיב היטב לטיפול ולהאריך חיים. ממצאים

בעבודה זו מצאנו פרופיל ייחודי של שני סמנים מולקולריים בעירוי תאי TIL, המאפשר לחזות אילו חולי מלנומה יגיבו בהצלחה לטיפול חדשני זה. רמות נמוכות של שני סמנים ספציפיים (miR-34a ו- miR-22) קשורות לסיכויי הצלחה גבוהים יותר לטיפול, ליכולת משופרת של תאי ה-T להשמיד את תאי המלנומה, ולהישרדות ארוכת טווח של המטופלים. ממצאים אלה מאפשרים לסייע בהתאמה אישית מדויקת יותר של

מחקר מקיף בקרב חולי מלנומה גרורתית שופך אור על השאלה החשובה מתי בטוח להפסיק טיפול אימונותרפי לאחר תגובה מוצלחת, מבלי לגרום להחמרה במחלה. התברר שחולים שהשיגו נסיגת מחלה מלאה בתגובה לטיפול היו בסיכון נמוך משמעותית להישנות המחלה לאחר הפסקת הטיפול, בהשוואה למי שהשיגו תגובה חלקית או מחלה יציבה בלבד. עוד נמצא שהסיכון להישנות היה גבוה יותר בקרב מטופלים שנזקקו לטיפול

בעבודה זו הראינו כי טיפול משולב באימונותרפיה (איפילימומאב וניבולומאב) מספק תגובה טובה ומתמשכת בקרב חולי מלנומה גרורתית במסגרת טיפולי הסל, בדומה לממצאים במחקרים קליניים מבוקרים. נמצא כי טיפול זה מביא לשיעורי תגובה גבוהים במיוחד (מעל 60%) כאשר ניתן כקו טיפול ראשון, לצד שיפור משמעותי בהישרדות לטווח הארוך. תופעות הלוואי אמנם שכיחות ודורשות מעקב צמוד, אך רובן נשלטות היטב בטיפול רפואי

בעבודה זו מצאנו כי טיפולי אימונותרפיה עלולים להיות קשורים לאירועים וסקולריים חריפים כגון שבץ או התקפי לב, במיוחד במהלך ששת החודשים הראשונים לטיפול. מטופלים עם גורמי סיכון קיימים, כמו יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם או סוכרת, עלולים להיות חשופים יותר לסיבוכים אלה. עם זאת, שיעור האירועים הווסקולריים היה דומה בקרב מטופלים שקיבלו טיפול כימותרפי בלבד, מה שמצביע על

בעבודה זו התמקדנו בחולי מלנומה גרורתית שטופלו באימונותרפיה ופיתחו תופעת לוואי נדירה – דלקת ריאות כתוצאה מתגובה חיסונית (פנוימוניטיס). גילינו שתופעה זו עלולה לחזור לאחר טיפול מוצלח בסטרואידים, גם ללא חידוש האימונותרפיה. מנתוני המחקר עולה כי מטופלים שפיתחו דלקת בשלב מוקדם יותר בטיפול וטופלו במהלך סטרואידים קצר יחסית היו בסיכון מוגבר לאירוע חוזר. החדשות המעודדות: גם בפעמים החוזרות ניתן לטפל

בעבודה זו הראינו כי מטופלים בגיל 80 ומעלה עם מלנומה גרורתית מגיבים בצורה טובה במיוחד לטיפול אימונותרפי יותר מהקבוצה הצעירה יותר (65–79). נסיגת המחלה מתרחשת מהר יותר והסיכוי להשיג הפוגה מלאה גבוה יותר. מצד שני, הסבילות הכללית של הטיפול נותרה טובה ואינה גבוהה יותר בהשוואה למטופלים צעירים יותר. הממצאים מעידים כי גם עבור מטופלים מבוגרים מאוד, שיקול קליני של מתן

בעבודה זו חשפנו לראשונה תופעת לוואי ייחודית בטיפולים אימונותרפיים של דלדול הלבלב (Pancreatic atrophy). דלדול זה עלול להוביל לכשל בתפקוד הלבלב ולשלשול כרוני שלא מגיב לסטרואידים. החדשות הטובות הן שאפשר לאבחן זאת באמצעות הדמיה ובדיקות אנזימי עיכול, ולטפל באמצעות מתן תוספי אנזימי לבלב. מדובר בתופעה שחשוב להכיר, מאחר שהיא עלולה לדמות "קוליטיס" ונדרשת גישה טיפולית שונה. עבור מטופלים, זיהוי מוקדם

בעבודה זו הצגנו כמעט לראשונה שאימונותרפיה יכולה לגרום לתסמינים ראומטיים משמעותיים כגון דלקת מפרקים. מבין כ‑ 400 חולים שנבדקו, 14 הציגו תופעות ראומטיות, בעיקר דלקת מפרקים דלקתית המתעוררת לרוב בשלב מאוחר יחסית של הטיפול. על פי הממצאים, הטיפול בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות הועיל פחות, בעוד שטיפול בסטרואידים במינון גבוה והוספת מטוטרקסאט שיפרו את מצבם של רוב המטופלים. חשוב לזהות